על חתולים, על נשיקות וגם קצת על החיבוקים

הקשר שלך עם בעלי החיים, ועם החתולים ועם הכלבים בפרט, הוא ארוך טווח. וכנראה עוד יזכה להתייחסויות מעמיקות בהמשך.

כאן אתה בן שמונה חודשים.

ובתמונה זו אתה בן שנה וחודש...

כך שלא פלא שהתלהבת מאוד מנוכחות החתולים בנופש. ולשמחתך, הם לא הניחו לנו לרגע, כנראה בשל הארוחות הביתיות הרבות שאכלנו (הבאנו אוכל מוכן מהבית וחיממנו אותו במקום - מתאים לנו הרבה יותר מאשר החיפוש המעיק אחרי הארוחות במסעדות השונות, שגם לא מתבהרות כטעימות לרוב).

"חתול!", פנייתך נשמעה תמיד. חבל שאני לא יכולה לצרף כאן את הקלטת הקול שלך. ואני כל הזמן חשבתי עד כמה אפילו בעלי החיים מלמדים אותך שיעורים חיוניים במנהגים חברתיים. למשל, הם לא בהכרח מוכנים לזוז משולחן האוכל, גם אם אתה מבקש מהם. והבחירה נשארת בידיך - להתעלם או לזוז בעצמך. ואתמול, למשל, אחרי שהסברתי לך כי למרות שנשיקות וחיבוקים תמיד מבורכים ומאוד מאוד נעימים, כדאי שתמיד נבקש רשות ממי שאנחנו מבקשים לחבקו או לנשקו, כדי לכבד את סירובו באם יגיע (בזמן האחרון אתה מרבה לחבק ולנשק ילדים אחרים), כמו שאנחנו, למשל, מכבדים את סירובך (אנחנו יותר ויותר מנסים גם לבקש ממך רשות לנשק ולחבק אותך), הראשון שתרגלת עליו היה הכלב שעבר לידך...:)