אבא התחיל... אני המשכתי... וזה מה שיצא... מה שאולי יותר מכל מתאר את מה שעובר עלינו בתקופה האחרונה...
אבא כותב:
על פני השטח המים רגועים, שלווים וזורמים באיטיות. אולם, מתחת לפני השטח יש זרמים חזקים, מערבולות וחוסר שקט. כך אולי הכי נכון לתאר את מה שעובר עלי כרגע. את עוד שנייה תהיה איתנו כאן. מצד אחד, אנו נהנים מהשקט היחסי והמבורך המלווה אותנו כעת, אולם אני יודע כי המצב הוא זמני. צפויה לנו מהפכה רצינית וגדולה. ככל שאני מנסה לראות ולדמיין כיצד יראו הדברים לאחר הצטרפותך, כך אני מתרחק מכל מראה או התבהרות, להיפך, אני מגלה כי התמונה מטושטשת ואינני מצליח לראות כלום.
אני מודה: מלחיץ אותי מאוד הכל: עבודה, ציור, זמן, מה יהיה , איך נסתדר...
אמא כותבת:
אני מפחדת...
מהלידה...
מהכאב...
מרעלת הריון...
מסיבוכים האפשריים שיכולים לקרות...
ממה יהיה עם צ'ופו בזמן שאנחנו נהיה איתך...
מכך שאצטרך להתאשפז...
מאיך נצליח להתארגן כולנו במצב החדש אחרי כן...
מאיך אצליח לתפקד לבד עם שני ילדים, כדי לאפשר לאביך מספיק זמן ומקום להתרכז במה שחייב ובמה שרוצה...
מאיך נסתדר כלכלית...
מאיך אצליח לאפשר לצ'ופו לא להדחק לאחורית הבמה...
אני מתרגשת מהלידה, גם כשקשה לי לנשום ולו מהמחשבה עליה...
אני יודעת כי אמצא את הכוח להתמודד עם הכאב, כי אביך יהיה איתי...
אני מתמודדת עם החשש של רעלת הריון - בימים מסוימים פחות, ובימים אחרים, יותר...
אני משתדלת לחשוב חיובית ולדמיין תמונה אופטימית ורכה, בה הכל יהיה בסדר, ונתאחד מהר עם אחיך...
אני יודעת כי צ'ופו יהיה בסדר, כי אני סומכת עליו, על האינטואיציה שלו, ועל כך כי גם אם יהיה קשה, הוא יתמודד...
אני יודעת כי יהיה קשה, קשה מאוד אפילו, אך נצליח למצוא את הדרך להסתדר, כמו תמיד...
אני יודעת כי אטעה, כי אתלונן, כי אולי אשבר, אך אמצא את הכוח להתרומם, כי הרי בפועל לא תהיה לי ברירה אחרת...
אני מנסה להאמין כי נסתדר גם כלכלית, ומזכירה לעצמי כי בסופו של דבר, מה שהכי חשוב הוא שכולנו יחד ובריאים...
אני פשוט אעשה את כל מה שאוכל כדי שאחיך ימשיך להרגיש מיוחד במינו וימשיך להנות גם מהקשר האינטימי איתי...
אנחנו אוהבים אותך מאוד!!! שלא יהיה ספק בכך... אנחנו פשוט קצת חוששים.. כמו גם לפני לידת אחיך... והרי זה טבעי... כמו לפני כל מהלך משמעותי בחיים... לבטח גם את תחווי רגשות אלה... ויהיה זה מטעה ולא אמיתי מצידנו לא לחלוק אותם איתך... מנוחה רגועה, אהובתנו, ודרכך הצלחה אלינו...
אבא ואמא...
נ.ב. זה בעצם הדיוקן המשפחתי הראשון שלנו מלפני כשבועיים, אז היינו בשבוע ה33 להריון איתך...
יום חמישי, 8 ביולי 2010
אנחנו עכשיו....
6 תגובות:
הלוואי שהיה לי משהו להגיד או "לנחם" בתקופה כזו.
באמת קשה מאוד לתאר איך יהיה עם ילד נוסף.
אבל כמו בפעם הראשונה, ברגע שזה קורה, כבר קשה לדמיין איך היה בלעדיו או בלעדיה...
הרוטין פשוט מתחיל מייד.
{גם לפני הילד השלישי קשה לדמיין איך יהיה.. :-) }
האם זה אומר שאני יכולה לאחל לך בהצלחה...? אם כן, אז מכל הלב!
ותודה על המילים המרגיעות...:)
I'm certain that some of the beauty of your words is lost in translation for me, but I so enjoyed this, as I do all that you share of your family's life. It is such an exciting time for you. I am eager to see what you share of your family's life when you become 4. I'm sending warm thoughts for a beautiful, peaceful birth!
Thank you so much, Melissa, for your warm wishes.. I appreciate it so much that you are trying to decode my thoughts despite the poor automatic translation... Thank you again!
מיריל'ה,
משתתפת בהרבה מחששותיך, וכמו תמיד גם מילותיו של אייל נוגעות ללבי.
אני עדיין במרחק של כמה חודשים המאפשרים לאופטימיות לגבור על החששות, ובעיקר עסוקה באיך יהיו יחסי עם אהובי הקטן, כשתצטרף אלינו אחותו..
ולמרות מה שאומרים (ואולי כי עוד רחוקה קצת)מאמינה בכל לבי שיהיה בסדר, יהיה נפלא. קשה ונפלא וקסום ומרגש..
שירה, איזה כייף לדעת שאת קוראת...
מסכימה עם כל מילה - זה כנראה חלק מהליך טבעי של הריון. לא סתם ניתן לנו הזמן הזה. כל שלב מביא איתו את לבטיו... אך בסופו של דבר הכל חלק מתכנית אחת.. וכמו שאמרת - ללא כל ספק, לא היינו בוחרים בדרך אחרת...
הוסף רשומת תגובה