אהבתך לים

אהבתך לים היא בלתי מוסברת, קסומה, עתיקת יומין וכובשת.

למרות שדי ממבט ראשון נזכרת בקסם שהים משרה עליך, עברנו כמה תקופות, שבהן הבעת רצון פחות נלהב להכנס למים. החול - נגד החול לא הייתה לך מילה אחת לא מתלהבת לומר. הורים רבים מרגישים כי הים שייך לקטגורית תופעות שילדם צריך להתרגל אליהם. איננו מאמינים במשהו כזה בכלל, ובנוגע לים במיוחד. ואכן, מעולם לא איצלנו אותך, לא במילים ולא במעשים, להתקרב למים, אם לא חפצת בכך.

והיום... מדהים לראות את מה שקורה היום. היום, לרוב, העוברים והשבים מחפשים את ההורים של הפעוט הרץ ונכנס לעומק, שבו המים מגיעים לו כמעט עד הכתפיים, מבלי להיות צמוד לדמות מבוגרת אחראית בקרבו (טוב, למעט הפעמים, בהן אמא שלי מצטרפת לטיול לים).

אתה אוהב להכנס איתנו למים עמוקים ולקפוץ מעל הגלים. אך המשחק האהוב עליך הוא להשאיר אותנו במים, ואז לבד לבד, לצאת מהמים, ולרוץ לתוכם, עד שאתה מגיע אלינו. וחלילה. הגלים באים בחוזקה, מנדנדים אותך, אך נראה כי זה רק גורם לך הנאה נוספת - למצוא את שיווי המשקל הדרוש להשאר על הרגליים בהם. ואם אתה נופל, או שהגל שוטף אותך, ואתה כמובן ישירות מחפש אותנו, אנחנו פשוט צוחקים. למרות שליבי צונח. אך בתור אחת שלא הייתה מסוגלת להכנס למים עד שהמבוגר האחראי עליה היה מלווה אותה, והיא הייתה נצמדת על צווארו, כמו כל הילדים האחרים בסביבה (ואם לא מובן, אז המדובר באבא שלך), בזכותך הבנתי, עד כמה דווקא במים חשוב לא לעשות עניין, לא מוגבר ולא בכלל, וליצור חשש ממים, ששנים רבות מאוחר יותר לא יצליחו להניע מהלכנע לו. רק לאחרונה, אני אמיצה יותר. בזכותך, ובזכות מה שהייתי רוצה לשדר לך.

ולאור כל האמור, אין להתפלא שאיננו מפספסים כמעט סוף שבוע מבלי להגיע לים. גם עם הבטן ההולכת וגדלה...

נ.ב. חוץ מהתמונה האחרונה, שצולמה לפני שבוע, כל התמונות צולמו לפני כמעט חודשיים...