לבתנו: אוהבת אותך.. מאז ולעולם

הרבה פעמים שמעתי הרהורים של אמא לקראת לידת ילדה השני.

איך תאכל לאהב ילד נוסף? מהיכן, מאיזה מצבור, תגיע אהבה נוספת, כשנדמה היום שאי אפשר לאהב יותר ממה שכבר אוהבים? אי אפשר לחלק את אהבתה ליותר כיוונים ממה שהיא כבר מחולקת...

משום מה, שאלה זו מעולם לא הטרידה אותי...

אולי כי אני מסתכל על כך בעיניים קצת שונות. בהתחלה אהבתי את עצמי. יותר מאוחר אהבתי את אביך. אחר כך אהבתי את אחיך. ועתה אני גם אוהבת אותך. מאז ולעולם אהבתי את כולנו. האהבה שבי לא רק לא קטנה או התחלקה, אלא גדלה, התעצמה, החייתה את עצמה מחדש. בדומה לפרח שמשקים אותו באהבה, והוא רק פורח שוב ושוב ושוב. מתפשט, מתרבה, נפתח. כך גם אהבתי אליכם. אתם הם אני. דבר אינו מתחלק. הכל מגיע מאותו השלם, ושלם בעצמו. המקור של אהבתי לכולנו הוא בלתי נדלה. כפי שהוא מזין אותי, כך גם אני ניזונה ממנו. אוהבת אותכם כל כך!

וגם לא יכולה אחרת...