צובע קרטון ביצים

לאט לאט אנחנו מגיעים לפתחה של התקופה, בה מתחילים למחזר כל מה שרק אפשרי לטובת היצירות שלך. אחד הפריטים הראשונים הוא קופסת קרטון ריקה מהביצים. חומר עבודה מעולה. כמובן, לא ניתנה כל הוראה, אך באופן אינטואיטיבי מילאת את כל המשטחים עד תומם בצבע.

עבדת עם צבע גועש. התחלת ליצור גם קצת בחוץ. אך מכיוון שממש ממש חם ברוב שעות היממה, לעיתים אני נאלצת לדחות את הבקשות שלך לעבוד בחוץ. קשה לי עם זה, אך זה המצב. בחוץ אתה צובע על שולחן קפה נמוך, אותו מכסים בניילון מודבק בסלוטייפ. הניילון נשמר בשידת היצירה שלך.

לעיתים כשאני מתבוננת בך יוצר, אינני יכולה שלא לחשוב על כמה אתה מזכיר לי מנצח על תזמורת.

לעיתים אפילו שר לעצמך. ההתבוננות בך יוצר היא אחת החוויות העצמתיות והמרגשות ביותר בשבילי.

אינך יוצר בתדירות גבוהה. לא יומיומית. ולא כל כמה ימים. התדירות מאוד משתנה. ולעיתים זה מדאיג אותי. האם אני אמורה לשנות ממנהגי כלפיך?

אך אז מגיע ערב כזה, כמו למשל לפני כשבוע. היינו כבר אחרי ארוחת הערב. בדרך למקלחת. אך לפתע ניגשת לשידת היצירה שלך... ויצרת ללא הפסקה... במשך כשעה וחצי. אולי היו הורים שהיו מפסיקים את היוזמה. למזלנו, אנחנו משתדלים עד כמה שפחות להפריע למוזה שלך. וזה היה פשוט מדהים. עברת על כל החומרים ועל כל הפעילויות שהיו בשידה. חזרת עליהן כמה וכמה פעמים. ואני התרגשתי. אם הייתי צריכה תזכורת לכך כי אין הכמות משנה, אלא האיכות, במיוחד בכל הקשור ביצירה, במיוחד אם אני מאמינה בתומי בכך כי עדיף לא לאלץ ליצור, מאשר להאמין בסיכוי שלא תיצור (הרי האם זה בכלל אפשרי בהנתן סביבה מתאימה), עדיף לא לחשוף מיוזמתנו הפעילה ליותר מהמעט ביותר, מאשר לחשוב כי לא תחווה מספיק חוויות (שוב, כל מה שנדרש הוא הסבלנות), ולבסוף, עדיף פשוט להניח ולהתבונן...

נ.ב. התמונות צולמו לפני כחודש.