יום שני, 26 ביולי 2010

ספרי ילדים כהכנה ללידה

הזכרתי לא פעם כי החלטנו לא לספר לך על ההריון המתקדם שלנו מיוזמתנו, או על כך כי "יש לאמא תינוקת בבטן". די מהתחלה הגענו למסקנה כי בדומה לדרכינו, נסתמך גם הפעם על התפתחות טבעית של הדברים ונאפשר לך להסיק מסקנות חופשיות מכל התערבות מיותרת שלנו. היית שותף מלא לכל הבדיקות ולכל ההתארגנויות. אך מעולם לא ישבנו איתך על שיחה מפורשת על פשר הדברים. משום מה, כבר די הרבה זמן הייתה לי תחושה שאתה מודע למה שמתרחש, אך כמו זקן חכם, אינך נוקב במילים כדי לא לזלזל במעמד הקדוש של המאורע.

ככל שעבר הזמן, התבשלה בנו ההרגשה כי סמוך יותר למועד, נרצה לשתף אותך במתרחש דרך הסיפור על מישהו אחר. כזה שישאיר לך מרחב מספיק גדול לעשיית היקש עצמאי, באם תחפוץ בכך, אך גם ישתמש בדרך ציורית בחוויות המוכרות לך ממסע ההריון שלנו. באופן אינטואיטיבי, חשבנו על ספר ציורים פשוט ולא רווי בפרטים. משהו שיאפשר לך להשתתף בסיפור, מבלי לקבוע לך איך אתה אמור או לא להרגיש כלפי החוויה, או בכלל יכניס לך רעיונות מוזרים אחרים לראש. כמובן, בעברית, לא הצלחתי למצוא משהו מועיל. אך, למזלי, מצאתי משהו מתאים באנגלית.

"Waiting for Baby" by Rachel Fuller - הוא ספר איורים מקסים. בכל עמוד יש סצינה פשוטה המתקשרת להריון. מבלי לסבך או להעמיס בפרטים מיותרים. מה שמעולה בו גם הוא מחיקת זהויות הילדים - כל אחד מהם בקלות יכול להיות ילד או ילדה. איורים גדולים, והמלל הוא למטה, באותיות יחסית קטנות - מה שמאפשר לאיורים להשאיר את הרושם החזק, מבלי לשים לב בכלל לקיום המילים. ילד מחבק את הבטן ההריונית של אמא. שם את ראשו על הבטן. מנסה למדוד בגדים קטנים של תינוקות. צובע חדר בבית, ביחד עם אמו. נמצא לידה בעת שמודדים לה לחץ דם. וגם כשעושים לה אולטרסאונד. אמא נחה על הספה (אדומה, בדיוק כמו אצלנו), בעת שהילד ואביו מכינים סלט - נשמע מוכר? ושני האיורים הכי חשובים - אמא ואבא עוזבים, בעת שאשה בגילם מחבקת את הילד בכניסה לביתם; אמא שוכבת במיטה, תינוקת בזרועותיה, והילד לצידה.

הנה עיקרי הסיפור שאנחנו מספרים לך בערך מתחילת יוני, בפאתי סוף החודש השמיני (למעשה, מתארים את הנראה באיורים): "זה יוני. אמא של יוני בהריון. לפעמים יוני אוהב לשבת ליד אמא שלו, להניח את הראש על בטן, ללטף אותה, לנשק אותה, ולהקשיב למה שמתרחש בה. כמו שאבא ואמא אוהבים לחבק וללטף את יוני. יוני ואמא מכינים בגדים קטנים של תינוקות לקראת הגעתה של התינוקת [בהתחלה לא היינו מוסיפים את העניין של התינוקת, אלא רק אחרי שסיפרנו את הסיפור מספר פעמים, וידעת כי לבסוף תצטרף תינוקת]. יוני ניסה למדוד אותם, אך הם ממש ממש קטנים ולא עולים עליו [גם משפט זה נוסף, אחרי שניסית בעצמך למדוד בגדים של תינוקות - על כך יסופר בהמשך]. לעיתים אמא ויוני הולכים לטיפת חלב. האחות מודדת לאמא לחץ דם. ולעיתים אמא מבקרת אצל הרופא בקופת חולים. הרופא בודק לה את הבטן ועושה אולטרסאונד. יוני ואבא מגיעים ביחד עם אמא [שתי חוויות מאוד מאוד מזוהות איתנו - כל כך שמחתי כשראיתי את האיורים האלה]. ובערב, לפעמים, אמא עייפה. אז היא שוכבת על הספה קצת לנוח. בינתיים, אבא ויוני מכינים ארוחת ערב. וכשהארוחה מוכנה, הם מזמינים את אמא לאכול [גם סצינה זו כאילו הועתקה מחיינו לספר]. יום אחד, אמא הרגישה צירים. היא ידעה כי הגיע הזמן ללדת. אבא ואמא נסעו לבית חולים. ויוני נשאר עם חברה של אבא ואמא. הם שיחקו, קראו ספרים, הלכו לטייל, שיחקו במגרש משחקים, הכינו אוכל. הם נהנו מאוד. ואז הגיע הערב, ויוני הלך לישון. היה לו קצת קשה להרדם. אך הוא ידע כי אבא ואמא אוהבים אותו מאוד, והם יחזרו הביתה [את התוספת של השינה אנחנו מוסיפים מדי כמה ימים, הרי לא נדע אם באמת נעדר לילה מהבית, וגם כדי לא ליצור מתח מיותר]. ובאמת, אחרי כמה זמן הם חזרו הביתה. ויחד איתם הגיעה נועה, תינוקת קטנה, אחותו של יוני. כולם שמחו מאוד. התחבקו וצחקו ביחד".

כבר בפעם הראשונה רצית שנקריא את הספר פעמיים. מאז, זה אחד הספרים האהובים עליך. אני בטוחה כי אתה עושה את ההיקש, גם מבלי לשאול אותנו שאלות מפורשות. מדהים לראות את המבט החושב על פניך, בעת שאנחנו מקריאים לך את הסיפור. השקט הקסום כל כך שלך. לעיתים אתה מניח את הראש שלך על הבטן, תוך כדי שאני מקריאה סיפור. אוברול, המצוייר באיור של מדידת הבגדים, הפך לנושא בפני עצמו. היש הכרח לציין כי האיור האהוב עליך הוא זה האחרון, בו מופיעה האמא עם יוני ונועה??? בימים האחרונים אתה אפילו מבקש כי נקריא את הסיפור מהסוף להתחלה...

ובכל זאת הצלחתי למצוא ספר אחד חביב בעברית. "קטנטנים" מאת גוידו ון גנכטן:

יש תינוקות שנולדים ערומים,
ויש כאלה שנולדים עם פרווה.
יש תינוקות שנולדים עם מאות אחים ואחיות,
ואחרים שאמא שייכת רק להם.
יש תינוקות שיכולים רק לשכב,
ויש תינוקות שיכולים מיד לעמוד על הרגלים.

בספר זה מסופר על כך כי כולנו היינו פעם תינוקות. ובצורה חביבה ניתנות דוגמאות שונות של היכולות הצפונות בתינוקות דרך תיאור הגורים של החיות השונות. ולבסוף, לתום הילד, מצטרפת אחות (אנחנו קוראים לה "ענת"), והציור האחרון הוא של כל המשפחה שמחה ומאושרת. גם ספר זה הוא אהוב עליך, אך קצת פחות מהראשון. אני מניחה כי הסיבה לכך קשורה איכשהו להעדר אזכור למדידת לחץ הדם בו...:)

"My New Baby" by Rachel Fuller - הפעם הגיע תורן של החוויות הראשונות בחיי התינוקות. אני מניחה כי נכיר לך את הספר הזה בקרוב מאוד. מעניינת אותי תגובתך לאיורים של אמא המניקה את התינוקת...:)

3 תגובות:

melissa joanne אמר/ה...

I so enjoy your insights here. I had never thought about the potential effects of discussing big changes like this one with children. I love that you are letting your son experience this exciting time in your family life without outside interference. I will have to keep these books (well, the two in English ; ) in mind for later!

My Child's Diary אמר/ה...

From almost three year's perspective I can tell you now, that this attitude has proved to be a very effective one for us. We have never discussed big changes with our son, just the day before it (it depended on his age), but yet he experienced everything with us. We just let him live through the change, based on his own interpretation, with only a very gently intervention on our behalf. It was so when we left abroad a year ago, when we moved into our house, 10 months ago, after we renovated it for almost 2 months. http://mychilddiary.blogspot.com/2009/10/blog-post_12.html
All these changes, although we were terrified by their affection on our son, went almost smooth. I truly believe it was because of this attitude...

Dana Ron אמר/ה...

קטנטנים הוא ספר מדליק לגמרי. הלוואי והקטנה שלי היתה מתעניינת יותר בספרים ופחות בתוכניות כמו הסוד של מיה והאייפד. איכשהו נראה לי שהדור הזה פשוט שונה לחלוטין מכל מה שאני מכירה.
הדרך שבה בהחרתם לתת לעניינים לזרום היא ממש חדשנית וזו פעם ראשונה שאני נתקלת בה.

Related Posts with Thumbnails