צ'ופו מצלם: אנחנו בהריון

אנחנו בהריון.

אני מאמינה כי יותר מאמירה, זו אכן בחירה. אני רק הכלי הנושא את המטען היקר מכל. אך כולנו שותפים בהבאתו. בהריון איתך היינו אלה אבא ואני. ועכשיו גם אתה שותף.

תפקידך מיוחד במינו. אתה בעצמך עוד בגדר מטען במובן מסוים. ההקשבה אליך לא פחות משמעותית מהקשבה למי שבדרך. בעיני, לשניכם מקום שווה במשפחתנו, אפילו בשלב זה. אני לא מצפה כי תעזור. לא היום. ולא אחרי הלידה. בדיוק באותה המידה שאני לא מצפה כי תודה למי שנתן לך תפוח או תתן נשיקה למי שנפרד ממך. אני מאמינה כי אתה תבחר להשאב להתנהגות זו אך כי תראה כי כך מתנהגים גם אנחנו, מבלי שתרגיש כי אתה אמור ליטול חלק, לשאת בנטל או לעזור. אתה תהיה אח גדול רק אם תרצה להיות כזה. מבחינתי, לא תהיה עליך כל אחריות רק בשל העובדה כי יצא לך להיות אח גדול. אם אשכח זאת לרגע - כל מה שאצטרך לעשות הוא להזכר בחוויה שלי כאחות גדולה.

אני מאמינה כי ההתחברות שלך לחווית האחים תבוא מטבעה מבלי שנצטרך לחבר אותך עליה. להיפך, אני מאמינה כי לספר לך בשלב זה על כך כי תהיה אח גדול היא התרחשות מוקדמת מאוד, מוקדמת מדי. המתנה בת חצי שנה היא ארוכה וקשה אפילו למבוגר, שלא להזכיר לילד בגילך. להסביר לך כי יש לי תינוק בבטן - יהיה בכך משום קפיצה מיותרת למישורים שאינך שוחה עוד בהם, והיא אף עלולה ליצור נזק כאחת כזו. אתה שותף לכל הביקורים שלנו אצל הרופאים. אך יהיה זה מספיק להגיד לך בינתיים כי הולכים לבדוק את הבטן של אמא. כמו תמיד, אנחנו נתקדם בקצב שלנו, בקצב שלך. להרבה שאלות אין לי תשובה עוד. ואני גם לא רוצה שתהיה. היא תהיה אמיתית אך אם תנתן בזמן אמת. והדרך עוד ארוכה.

אנחנו נתקדם ונגדל לנו לתוך החוויה הזו לאט לאט. בבדיקה מתמדת של הרגשות שלנו. של כולנו. אני לא מתעלמת מעובדה כי תרגיש את השינויים שיחולו בי עקב ההריון. אך אינני מרגישה אשמה על כך. יהיה זה לא פייר כלפיך אם ארגיש כך - בכל שלב שהוא. ועדיין, אני לא רוצה כי תתרגל לעובדה כי אמא צריכה לנוח (MAMA NAHA) מדי ערב, כמו שגם לא הייתי רוצה שתתרגל לכך שהציצי שלי כואב. ההתרחשויות בגילך הופכות די מהר לעובדות ולחלק משגרה. וזו איננה השגרה שהייתי מעוניינת שתגדל בה במשך תקופה ארוכה. אני מודעת לכך כי זה מצריך מאמץ מבחינתי. וכמובן שהוא לא יבוא על חשבון של הקסם שבתוכי. אני אמצא את הדרך. אבא יעזור לי. אנחנו נבחר בדרך - כזו שתענה על הצרכים שלי, אך גם תכבד את המציאות השלווה שלך. אני לא רואה בכך התעלמות ממציאות או הסתרת האמת. להיפך, בעיני יש בכך מעין הגנה על האמת המשפחתית המיוחדת שלנו, כזו ששומרת מקום חם ואינטימי לכל אחד מאיתנו. ובמיוחד לקטנים שבינינו.