מברכת הנקה

אז כן, אני עדיין מניקה אותך...:)

בניגוד לכל הדעות הרווחות, לפחות בינתיים, אינך מבדיל בשום דבר מסתורי או שונה בנוגע להנקה (או למצבנו בכלל). ההבדל היחיד הוא בהרגשה שלי. הפטמות ממש כואבות לי. בהתחלה כאבו כל הזמן. היום מדי כמה הנקות. ההקלה היא בכך כי כעבור כמה שניות, הכאב, כמה חד שלא היה, עובר. בהתחלה הייתי אומרת לך, כמה דקות אחרי שהיית יונק, כי הציצי כואב לי, והייתי מבקשת ממך להפסיק. שיניתי את הנוסחים ברגע שהתחלת לשאול כמעט בכל פעם שראית את החזה שלי: "ZIZI AH?". היום, אם הכאב עוד שם, אני מבקשת כי תפסיק כדי שניתן לציצי לנוח. וכך למדת מילה חדשה נוספת (שהיא מאוד נפוצה כרגע בהווייתנו): "ZIZI NAH?". לעיתים אתה מוסיף בעצמך: "NUNU ZIZI, MAMA. ZIZI NAH".

עדיין תפילתי היא כי הן ההנקה והן ההריון יזרמו להם בקצב טבעי. יחדיו. וכי הרצון להפסיק לינוק יגיע ממך. אומרים כי בשבועות 16-20, אז מתחיל להיווצר קולוסטרום, טעם החלב משתנה, והוא גם כמעט נעלם, כך שהרבה ילדים נגמלים בשבועות אלה (אם כי חלקם שבים לינוק מאוחר יותר). אך שום סטטיסטיקה בדרך כלל אינה עובדת עבור אמך, וכנראה גם עבורך. מחר אנחנו מסיימים את השבוע ה-16, ואתה עדיין יונק להנאתך, כאילו דבר לא מתרחש...:)

ההנקות לרוב קשורות בשינה. אתה נרדם על הציצי. וכשמתעורר, מבקש את הציצי, דבר ראשון. לעיתים הציצי של אחרי השינה מוחלף במיץ, אחרי כמה דקות של הנקה. ברוב הלילות אינך מתעורר. לעיתים מתעורר רק פעם אחת לקראת הבוקר, אז אתה מגיע אלינו. ולעיתים מתעורר מספר פעמים. במהלך הים אתה כמעט ולא יונק. אך אם אתה מבקש, וזה מתאפשר, אני שם. לרשותך.

דבר אחד בכלל לא השתנה. עדיין לא עובר יום בו אינני מודה על כך שאתה יונק. זו חוויה כל כך מבורכת, בשביל כולנו. ואני רק מקווה שהיא תוכל להמשך. כמו בכל מישור אחר, הייתי רוצה כי כל דבר יקרה בעיתו. אך אם כבר, לפחות מבחינה תאורטית (וגם אחרי המחקרים הקצרים שערכתי), הנקת צמד היא חוויה מיוחדת במינה...:)