לפני כמה ימים חל שינוי עדין בהתייחסותך. אנחנו עדיין לא מספרים לך כי "יש תינוקת בבטן", גם כי תיאור זה לא לגמרי נכון אפילו עובדתית, וגם כי אני לא מצליחה להבין איך בדיוק אתה אמור לתאר לעצמך משהו כל כך אדיר. הרי ההבנה שלך כרגע היא לגמרי ויזואלית, ואינני מצליחה לראות איך תנסה "לראות" את המצב האמור שהוא לגמרי זר לך. וגם כי יש עוד הרבה זמן. ואני גם באמת מאמינה כי אתה בהחלט מרגיש בשינוי כלשהו, וסביר להניח כי לך יש הסבר מיוחד לכך, ואין לנו כל זכות או בקשה מצידך להתערב בכך. ואני מאמינה מאוד כי כמו תמיד אצלנו ואיתנו, הכל פשוט יסתדר לו בקצב טבעי מעצמו.
וכך לפני כמה ימים ניגשת אלי לפתע ואמרת: "מאמה יד בטן", חיכית שארים את החולצה ושמת לי יד על הבטן. מאז זה קרה כמה פעמים. נדהמתי. לא היה מקום כלשהו שממנו יכולת לאמץ נוהג זה. ועדיין, כך נהגת.
והיום, היינו במחסן. אחסנתי כמה בגדי תינוקת שקיבלנו. שאלת, של מי הבגדים. שלך? עניתי: "של אחותך". "איפה אחותך?" (שאלת ה"איפה" נפוצה מאוד בקרבנו בזמן האחרון, ובדרך לא דרך, נראה לי שהיא מצליחה לכסות את כל התשובות ל"למה?"). "היא בדרך". "איפה?". "היא תגיע עוד מעט". "לבית של מאמהאבא?" "כן. היא תגור עם כולנו בבית שלנו". ואתה חייכת...
אנחנו בשבוע ה-28 להריון...
2 תגובות:
דווקא הפוסט מה- 24/2 מסביר מצויין את הסיבה שהוא ביקש לשים יד על הבטן :-), עוד דוגמא ללמידה מהסביבה
וואו!!! תודה רבה!!! בכלל לא זכרתי...
הוסף רשומת תגובה