גם פוסט זה מחכה להיכתב כבר די הרבה זמן. אז הבא נתחיל...
לפני קצת למעלה משנה, בערך, עת שמנו לב כי יותר ויותר אתה מנסה להתלבש לבד, שינינו את ארגון הבגדים שלך. בנוסף לשידה הגדולה, בה היו מאוחסנים הבגדים שלך מאז שנולדת, הכרנו לך את ארונית ההתלבשות שלך (מעין שם מוזר שכזה, שכרגע אינני מצליחה לחשוב על שם מגדיר יותר). בזמנו השתמשנו רק בשתי מגירות: בעליונה הוצעו לך שתי חולצות, ובתחתונה - שני זוגות מכנסיים לבחירתך. על חופש הבחירה (freedom within linits of responsibility) דיברתי כבר לא פעם. לאט לאט התרגלת לשגרה החדשה - לבחור את אחד הבגדים משתי האופציות הקיימות בארונית, ולא מתוך השידה. לא עבר הרבה זמן, וההרגל נוצר. כמה חודשים מאוחר יותר, כשהתחתונים הפכו לחלק מלקסיקון הלבוש שלך, מקומם הוגדר במגירה האמצעית. הכל בהתאם לסדר ההתלבשות שלך.
כך הדברים נשמרו למעשה במשך כל השנה האחרונה. החולצות במגירה העליונה.
תחתונים וגרביים במגירה האמצעית (כחריג לכלל, כאן מאוחסנים הם כולם. אפשרתי את השפע הזה, כיוון שראיתי כי הוא אינו מבלבל אותך, לעומת הבחירה מתוך מספר גדול של חולצות או מכנסיים).
ובמגירה התחתונה - שני זוגות מכנסיים.
כל הבגדים האחרים מאוחסנים בסלסלות בשידה שבחדר שלך. מזג האוויר הישראלי מבלבל למדי. במיוחד השנה. כך שבדרך כלל אני מחליטה בבוקר של אותו היום, איזה לבוש יתאים יותר לאותו היום - למשל, חולצות עם שרוולים ארוכים או קצרים. אתה עד כדי כך רגיל לשגרה זו, שאפילו אם לא הספקתי לשים לך בגדים במגירות בארונית, אתה רץ לשידה, ומוציא שתי חלופות מכל דבר, מכניס אותן למגירות, ורק אז בוחר במה להתלבש. גם כשמקפלים כביסה, אתה יודע להביא את הכביסה המקופלת ולשים אותה בדיוק בסלסלות המיודעות לכך. אפשר להוסיף תוויות עם ציורי בגדים לסלסלות. אני וויתרתי על כך, ועובדה, אתה מתמצא בהן מעולה. מה שחסר בתמונה, הוא הקולב שעל דלת הכניסה לחדרך, עליו תלויים הסווצ'רטים שלך. 
אינני מאמינה באימון חוש הטעם בבחירת הביגוד. מבחינתי, זהו משהו אישי ואינדיווידואלי. אני, למשל, לא אוהבת להתאים את כל הבגדים, כך שיהיו מאותה קבוצת הצבעים, כשלאמא שלי חשוב שאפילו נעלי הבית יהיו בצבע של הטרנינג. לכן אנחנו מכבדים את בחירתך מתוך הבגדים שבארונית, יהיה שילובם מה שיהיה. והאמת, אנחנו אוהבים את הסגנון שלך...:)נ.ב. בתמונות אתה בן שנתיים ושלושה חודשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה