אהבת אם

האם תמיד אוהב אותך יותר מאשר כמה שאהבתי אותך רגע לפני?

והרי גם לפני אהבתי אותך כפי שמעולם לא אהבתי אותך לפני כן - וגם זה היה יותר מכל מה שאהבתי בחיי...

האם אהבת אם היא פשוט כזו? מעניקה, מעצימה, ממלאה, מוקירה, עוצרת נשימה אך גם מפיחה חיים?

אני מתבוננת בך מהצד... מנסה לנצור כל רגע בליבי... בבטני... בנשמתי... בעורי... בקצות אצבעותיי...

רואה אותך פוסע את צעדיך הראשונים בחיים אלה, בהתקשרויות החברתיות, בגילוייך של העולם שמסביבך על חוקיו הגלויים והגלויים פחות.

ומתמוגגת... ממאמציך להסתדר לבד.. מהנסיון לחפש ולקבל בעת הצורך את הנחייתנו העדינה... ולו את המבט המרגיע... מתייחס בעדינות הנדרשת לקטנים ממך (מלטף את שערם, מחבק בעדינות, מושיט להם חפץ ומחכה כי יקחו אותו, מושיט יד לאלה שצעדיהם עדיין לא יציבים, מחזיר לידיהם את מה שנשמט מהן)... בסבלנות האצילה לבני גילך (מכבד אותם בחלקך, תמיד פתוח למו"מ תקשורתי, אם כי לא תמיד מוכן לוותר על שלך, שומר על השקט הפנימי שלך גם במים הסוערים, כל הזמן מנסה וחוקר)... בבטחון השליו כלפי המבוגרים ממך (מתייחס ברצינות לדבריהם, לא נענה בחיוב לבקשותיהם אם העניין לא מתאים לך, תמיד מוכן לקחת חלק במעשיהם האמיתיים)... ברוך ובאהבה כלפי הוריך (אוהב, מחבק, מלטף, מנשק, תמיד שמח למגע החם והאוהב, וכמה שיותר קרוב).

וממשיכה לאהוב אותך יותר ויותר... להתרגש ממך.. ממעשיך... מהשקט שלך... מכך כי אתה עדיין איתנו בבית... מכך כי זה עושה רק טוב לכולנו... מכך כי אתה רק פורח... מכך כי המתנה הכי גדולה שהענקת לנו היא כל מה שאנחנו גדלנו להיות מאז שבחרת בנו להוריך...

אני אוהבת אותך!

נ.ב. התמונות מלפני חודש מחגיגות יום הולדת לבר... אני כותבת כמעט באמצע הלילה, אחרי שחזרנו אתה ואני מהופעה של פצ'י והרכבה ("מאמה, עוד פעם", הכוונה לעוד פעם, הופעה)... מלאה בהתרגשות ובהרהורים עד כי השינה מסרבת לפקוד אותי...