החופשיות שלך

אני אוהבת את החופשיות שלך. או... כל כך אוהבת אותה! ומודה, בשקט בשקט מייחסת אותה, בין היתר, גם לאופן גידולך בידינו...

למשל, הפעם היחידה בה נכנענו לצורך לחפש אותך הייתה בפורים הראשון שלך. וגם אז, התחפושת הייתה רק בהוספת זנב וקשת, כל עוד שהסכמת לענוד אותם. תמיד הדבר נראה לנו כאילוץ ולא כבחירה אמיתית שלך, והיה מרגיש לנו נכון יותר לחכות עד הימים, בהם תביע את רצונך בתחפושת. אך מצד שני, נראה לנו טבעי במידה לא פחות מוחשית מזו גם לאפשר לך להסתובב מחופש גם בימים שהם לא פורים. כך למשל, כשלפני כחודשיים (לא מאמינה שזה הזמן שלקח לי להוריד את התמונות האלה מהפלאפון, ולכן גם סליחה על איכות התמונות - אך איך שאני אוהבת אותן) רצית ללכת לטייל בכובע האהוב עליך מארגז התחפושות שלך, חייכתי והתלוותי אליך. הכי אהבתי את מבטך השליו העונה בשקט המאפיין אותך לכל המעירים הציניים באזור. הלוואי הוא ישאר לעד...:)