על הגרביונים, על המטרייה ועל המושב בבנק

Sir Tights and his umbrella are more then happy to meet you!!!

למרות ההתנגדות הקלה מצד אביך, איך שהגיע החורף, ידעתי כי חבר נאמן יתמיד לבקר אצלנו. הגרביונים! איך אפשר לשרוד בקור ללא גרביונים?! במיוחד בבתים ישנים, שלמרות כל חיוניותם וקסמם, קירותיהם כה לחים, ורצפותיהם כה קרות בחורף במיוחד...

וכשעל רגליך החמודות זוג גרביונים חמימים, אימך רגועה. אתה לובש שתי שכבות חמות (בנוסף למכנסים חמות) וחופשי לבלות על הרצפה כמה שתרצה (כאילו היית זקוק לרשותי..:). ואפילו להרטב בגשם - תמיד תהיה שכבה נוספת שתגן עליך.

עד כאן הכל הגיוני וברור. אך כשהראתי לאבא המקסים שלך את זוג הגרביונים הספציפי הזה, השאלה לא איחרה להגיע: "על מה בדיוק חשבת כשקנית אותם??" כמובן, על פורים! ומכיוון שלבסוף החלטתי לא לתפור לך תחפושת לפורים, הייתי חייבת להנציח אותך בגרביונים האלה, שמה אבא יתגעגע למראה שלך בהם שוב בעוד כמה שנים (מה עושים עבור האהובים..:)

וכמובן, המטריה היא חלק בלתי נפרד מהתלבושת. כמדי בוקר, אתה מוריד אותה מהמתלה ועושה לפחות סיבוב קצר איתה בבית, אם לא סיבוב ארוך יותר מחוץ לבית.

ואני חייבת גם להוסיף משהו שלא כל כך קשור לגרביונים (למרות שכבר סיכמנו שהכל קשור בסופו של דבר...:).

אתמול במהלך הטיול הרגיל שלנו עברנו ליד סניף הבנק שלנו. לא משהו שונה מבדרך כלל. אתה ביקרת בסניף פעמיים - פעם כשהיית ממש בן כמה חודשים, פחות מבן חצי שנה, ובפעם שניה לפני לפחות חודשיים. לפתע עצרת ליד דלת הכניסה לסניף. משכת אותי להיכנס פנימה. חשבתי שזה עוד פיצול במסעות הגילויים היומיומיים שלך. נכנסנו פנימה. רצית לרדת במדרגות. ירדנו. ואז לפתע הצבעת על אחד המושבים. רצית שאני אשב... באותו המושב בדיוק, בו ישבנו לפני כחודשיים, כשחיכינו לפקיד שיתפנה! איך זכרת! הזכרון שלך הולך ומתייצב יותר ויותר. פשוט מדהים!