היום בבוקר אמא שלי חזרה הביתה.
אני כל כך שמחה שהיא הצליחה להתפנות מלוחות הזמנים העמוסים שלה ולהגיע אלינו לכמה ימים. הפעם האחרונה שאמא שלי ואני בילינו יחד ארבעה וחצי ימים רצופים, הייתה בשנת 2002, כשהזמנתי אותה לבוא איתי לקפריסין להתנקות מכל מה שהתואר האומלל שלי הותיר בי. היא כן הגיעה לעזור לנו לעשרה ימים, כשהצטרפת אלינו, אך היו אלה ימים מבולבלים, שלא יכולתי להתפנות בהם למשהו נוסף מעבר אליך.
כך שהביקור הזה היה מאו מיוחד בשבילי. היו לי חששות, ולא ידעתי לאן ינשבו הרוחות. אך בעיקר רציתי שתכיר את Busenka שלך קצת מעבר לביקורים של יממה - יממה וחצי. ורציתי שהיא תכיר אותך. את מה שאתה, את איך שאתה, את השגרה שלך. וגם, על הדרך, איחלתי לכך שאולי נתקרב גם אנחנו אחת לשניה. ואתמול הרגשתי שאולי זה קרה.
אני חושבת שאתמול בפעם הראשונה מאז שהצטרפת אלינו הרגשתי שאמא שלי מתחילה אולי קצת להבין אותי - למה בחרתי בלגדל אותך לפי עקרונות הגישה המונטסורית. היא למדה וקראה די הרבה על הגישה. ומעולם לא התנגדה לה. אך גם לא ממש שיתפה פעולה. אם הייתי מתקנת אותה בתגובותיה לך (מה אני אעשה - אני ראש קשה, הבחירה הקלה ביותר הייתה, כמובן, להניח לאמא שלי, כפי שאני מניחה לכולם, כי מה שחשוב בפועל, זה מה שאנחנו מקרינים לך; אך לא יכולתי להתנהג כך גם עם אמא שלי, כי הרי היא אמורה להיות אחת האנשים היותר קרובים לי, הרי היא - אמא שלי; אך בפועל זה יצר הרבה חילוקי דעות בינינו), היא לא תמיד הייתה מקבלת את זה בהבנה. ואתמול משהו בי הרגיש שסופסוף זה השתנה. סופסוף ראיתי אותה מתחילה להבין, מסבירה לך דברים בצורה שאנחנו מסבירים, מניחה לך לעצמך, מקשיבה לרצונותיך. מקשיבה לי. משחררת. נרגעת. ואפילו משבחת אותך קצת פחות (כלומר, במקום "כל הכבוד" אחרי כל נשימה שלך, התדירות ירדה לכל שתי נשימות:). כל כך שמחתי.
ואתה היית כל כך שמח. היו רגעים שלא מצאת את עצמך מרוב אושר של לראות את Busenka שלך איתך כל הזמן. בבוקר ממש רצת למיטה שלה להעיר אותה. והרי כך זה אמור להיות. יש לך מתנה גדולה שיש לך סבתא כזו. הקשר שלך איתה יעניק לך כל כך הרבה. זה קשר מיוחד במינו, שלא ניתן להחליף אותו בשום קשר אחר, אפילו לא בקשר בינך לבינינו, ההורים שלך. בסך הכל רציתי, שקשר זה יתחזק בביקור הזה. ואני כל כך שמחה שכך באמת קרה.
אני מקווה שהביקור הממושך הבא לא יאחר להגיע. ואני גם מקווה שהפעם הוא יקרה במזג האוויר מלא שמש...:)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה