זוכר איך שמחנו כשנעלמו לך הצפצופים ביום חמישי לפני 10 ימים?
לא רציתי להעציב אותך ולספר כי הם חזרו כבר למחרת. לפתע התחלת להשתעל ממש חזק בעת שישנת. חיכינו כל סוף השבוע לראות אם הם יחלפו מעצמם, אך בסופו של דבר מצאנו את עצמו שוב אצל ד"ר בורנשטיין החביב ביום ראשון. גזר הדין היה קשה - הצפצופים חזרו ובגדול. ההמלצה לא איחרה להגיע - חייבים לתת לך סטרואידים וגם בריטלין כדי להעלים את הצפצופים. אני ממש לקחתי את זה קשה. אך מבחינתנו הקו האדום שהצבנו לעצמנו מבחינת הכנסת חומרים מפוקפקים לגופך, נחצה. בשונה מעבר, בבירור ראינו כי אתה סובל. היית ממש נחנק משיעול כשישנת, עד כדי כך שכל הזמן רצתי לחדר שלך לבדוק אם אתה בסדר.
אז אחרי התלבטויות רבות, וכמובן, התייעצות עם תמר, שלמזלי תמיד כל כך נדיבה בנכונותה לעזור, החלטנו לנסות לתת לך את התרופות האלה. לא באינהלציה, אחרי תגובתך אחרונה כלפיה, אלא בסירופ. כעקרון, ממליצים יותר להשתמש באינהלציות, כי אז הטיפול הוא נקודתי, והתרופות הלא נחמדות לא מסתובבות לך בגוף. מה גם שבלקיחתם בסירופ, הריפוי יכול להיות ארוך יותר. ובכל זאת, החלטנו על סירופ. שנינו מאמינים שאם מלכתחילה אתה מתנגד לעצם לקיחת התרופה, אז הגוף שלך ידחה אותה גם בהמשך.
וכך היה. ביום הראשון תופעות הלוואי לא ממש באו לידי הביטוי. אך ביום שני - וואו! היה מוטרף! הזהירו אותנו שאתה עלול להיות עצבני או חסר סבלנות. אך היית במצב רוח מעולה. רק... על ספידים. לא עצרת לרגע. הופעת בחדר שלנו ב-6:30 בבוקר עם חיוך רחב על פניך. ומאז פשוט לא עצרת. מהירויות מטורפות. ישנת רק שעה אחת. ואפילו כשינקת, הרגליים שלך זזו ללא הפסקה. אני מבינה עכשיו למה ספורטאים לוקחים סטרואידים:). אך לנו היה כל כך מוזר לראות אותך במצב כזה. וביום השלישי, כאילו נרגעת קצת. ואז באו המעברים החדים בין מצב בו היית שמח מאוד, לרגע אחרי זה, כשהיית מנותק מהמציאות. ממש כמו נרקומן קטן. כבר חיכינו לרגע שתחזור אל עצמך.
ובכל זאת, כנראה הסטרואידים עזרו. למחרת ד"ר בורנשטיין כבר שמע את הצפצופים כמעט בקושי. הוא המליץ, לשמחתנו הרבה, להספיק להשתמש בסטרואידים. אך להמשיך לתת לך עוד כמה ימים את הבריטלין. כך עשינו. השיעול שלך עוד היה די חזק. וביום שישי קלחנו אותך שוב לדיקור אצל אורי. לא יודעת מה בדיוק עזר - וגם לא כל כך חשוב, אך בביקורת נוספת ביום שני גילינו כי הצפצופים נעלמו לגמרי, וגם השיעול. טפו טפו טפו!
כנראה זו הדרך שמתאימה לנו. אני גאה בנו על כך. לנסות את הדרכים האלטרנטיביות, אך לא בכל מחיר. להיות תמיד עם יד על הדופק. אתה קודם כל. ובריאותך חשובה לנו מכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה