הצצה קטנה לבוקר שלנו

והיום גם היה זה בוקר מיוחד במינו (רק אם אבא שלך היה איתנו, הוא היה הופך לעוד יותר מיוחד).

בדרך כלל, בבוקר אנחנו מתארגנים לנו בבית עד השעה 10:30 לערך, ואז יוצאים להסתובב בחוץ. בזמן הזה אתה גם מתפנה לפעילויות בסביבת העבודה שלך. אתה לא מעביר בה זמן רב מדי, לרוב אולי כחצי שעה. ולעיתים גם כחצי שעה אחר הצהרים, ואולי גם בערב. אני לא לוחצת עליך. כמו בכל דבר, אני משתדלת לזרום אחריך. השנה השניה לחייך היא שנה רבת גילויים וחקירות, ואינני דואגת ולו לרגע שחסרים אתגרים וריגושים מסביבך. נהפוך הוא, אני מעדיפה (וממה שלמדתי עד כה, זו גם העדפת המונטסיוריאנים הקלאסיים) שהגילויים והריגושים יבואו מהסביבה הטבעית ולא המלכותית מסביבך. ושום דבר לא יתעלה על הטיול בחיק הטבע או ברחובות העיירה.

ואולם, היום קרה משהו. היום רצית להשאר בבית. בחוץ מזג אוויר נפלא, שמש אביבית מחממת, ולא גשם. ובכל זאת, רצית להיות בבית. ואני הקשבתי לך. למרות ששינייך הצומחות ללא מנוח הטרידו אותך לא מעט, היית עסוק כל הזמן. איתי, או לבד.

אחרי שליווינו את אבא לעבודה, בסביבות השעה 9:00, הלכת להתלבש. ההתלבשות בזמן האחרון לוקחת די הרבה זמן. אתה מנסה לשים כל דבר בעצמך. חוקר אותו. מוריד אותו. ואני שם - יושבת ומתבוננת בך. היום גם גילינו שכמה מבגדיך כבר קטנים עליך, על אף העובדה שאת חלקם לא הספקת ללבוש אפילו פעם אחת (הודות לשני בני הדודים שלך, יש לך כל כך הרבה בגדים, שאבא ואני צוחקים לפעמים, שגם אם תלבש כל יום בגד חדש, עדיין לא תספיק לנסות את כולם). היית סבלני להפליא (בדרך כלל, כל מה שקשור בלהכניס את הראש שלך דרך פתח כלשהו די מהר מעמיד אותך בבדיקת מדד הסבלנות שלך) - הורדנו ומדדנו שוב, ושוב, עד שמצאנו משהו שעולה עליך.

הלכנו לצחצח שיניים. אחד הטקסים האהובים עליך (איך שאני מחכה שכבר יתחמם ונוכל לפתוח לפניך את העולם המופלא של משחקי מים). אבא שאל אותי אתמול, כמה פעמים ביום אתה מצחצח שיניים. ועניתי לו, כמובן: "ככמות הפעמים שהוא שוטף ידיים"..:) אתה לא פוסע על לקיחת מברשת השיניים שלך ולו פעם אחת...:) זהו טקס קבוע שלנו - אתה עולה על שרפרף האמבטיה שלך, שאבא הכין עבורך (חייבת לך הסבר נפרד על כך). אני פותחת ברז מים. אתה לוקח מברשת השיניים. בין לבין, גם שוטף ידיים. לא לפני ששמת אותן מתחת לסבוניה. מתיז מים לכל עבר. לוקח קצת מים ביד ושוטף פנים לעצמך וגם לי (fair enough, אחרי שאני שטפתי לך פנים שגם אתה תעשה את הפעולה הזו כלפיי, בדיוק כמו שאתה מאכיל אותנו, כפי שאנחנו מאכילים אותך). ואז יורד למטה. מנגב את הידיים ואת הפנים במגבת שלך. אם היא נופלת מהקולב, אתה מחזיר אותה בחזרה. הרבה פעמים, אתה בעצמך מוריד אותה ותולה אותה בחזרה, כמה וכמה פעמים. אני לא מפריעה. חזרה על הפעילות ויכולת לתרגל אותה חשובות מאוד להתפתחותך.


אז, קיפלנו כביסה וסידרנו אותה למקומה. בינתיים, אתה גם סידרת כל מיני דברים נוספים - בובות, מגבות, טמפונים (סליחה על התיאור המדוייק, אך זו אחת הפעילויות האהובות עליך - להוציא אותם מהמגירה ולהכניסם בחזרה). החזרת את הגיגית למקומה באמבטיה. הצענו את המיטה שלך, וגם את המיטה שלנו.

ירדנו למטה. שאלתי אותך אם אתה רעב, ואם אתה רוצה בננה. בהתלהבות רבה רצת לשרפרף שלך (על כך יסופר בנפרד), אחרי שכמובן לבשת את סינר העבודה שלך (גם זה נושא לפוסט נפרד). חיכית בסבלנות עד שהוצאתי את קרש החיתוך, את הקערה לקליפת הבננה, את הצלחת שלך לחתיכות חתוכות של בננה, את הסכין, וכמובן, את הבננה. אני התחלתי לקלף את הבננה, ואתה השלמת את קילופה. שמת את כל הקליפות בקערה המיועדת לכך, שהונחה מימינך. אינך עוד מצליח לחתוך את הבננה, כך שבדרך כלל, אני מניחה את היד שלי על הידיים שלך, ואנחנו חותכים ביחד. אחת אחת (אחרי חיתוך כל חתיכה), אתה מעביר את החתיכות לצלחת שלך שממתינה משמאלך. אחרי שסיימת, השלכת את כל קליפות לפח. שמת את הקערה בכיור. הכנסת גם את הסכין לכיור. המתנת לי עד שאשטוף את קרש החיתוך. ואז ירדת מהשרפרף ו.. לא כל כך הבעת עניין באכילת הבננה:). התיאבון שלך ממש כמעט נעלם בימים אלה של כאבי השיניים. המשכתי בכל זאת להציע לך. אחרי שראיתי שאינך מעוניין לקחת את הצלחת עם הבננה לשולחן שלך, עשיתי זאת בעצמי. ראית זאת, ובצהלה רצת לארון כלים במטבח. הוצאת את הכפית שלך ואת הסינר (גם על כך אני עוד חייבת להרחיב - אנא סבלנותך..:). הבאת אותם לשולחן... ועדיין, לא רצית להתיישב. אני ישבתי ליד השולחן, חיכיתי בסבלנות. הסתכלת מסביבך. ואז עלה לך הרעיון - קלמנטינה! לבקשתך, לקחתי אחת, והתיישבנו ביחד ליד השולחן שלך. כמו עם בננה, אני התחלתי לקלף, ואתה המשכת. מסדר בקפדנות את הקליפות לערימה מסודרת אחת. ואז מחכה עד שאפלח את הפלחים, ואסיר את הגרעינים ואת הסיבים הלבנים (חשוב מאוד - חס ושלום שלא תחנק מהם!). אכלת 2 פלחים, ואז משהו כאב לך בתוך הפה. בזעקת כאב הזזת את הצלחת ממך - הארוחה הסתיימה! הזזת את השולחן, הורדת את הסינר, וקמת לענייניך. אני פיניתי הכל מהשולחן (כמובן, פריט פריט - בשתי ידיים ובהליכה איטית). לפעמים אתה מצטרף אלי ומפנה כלים מהשולחן. כמו תמיד, אני לא מכריחה, רק מציעה. היום היו לך דברים אחרים לעשות. אחד מהם - להזיז את השרפרף האדום, עליו אנחנו יושבים, בהצטרפותנו אליך ליד השולחן שלך, ולסחוב אותו ברחבי הסלון (אפרופו, סחיבת חפצים כבדים).

כשראית שאני עומדת להעביר את הכלים המלוכלכים למדיח הכלים, הסתערת לכיווני. פעם היינו רק מפנים ביחד את הכלים הנקיים מהמדיח, אך לא ממש יכולנו גם למלא אותו בכלים המלוכלכים. מה שמאוד מאפיין את הלמידה שלך בימים אלה - הכלל הוא הכלל, אין חריגים לו. כלומר, אם מוציאים את הכלים מהמדיח, הרי זה מה שעושים - לא משנה איזה כלים נמצאים בו, תמיד נוציא אותם החוצה. לקח זמן, עד שהידע הקיים התבסס והתיישב לו שם בנחת, ופינה מקום לידע חדש להתווסף אליו. כך, לאחרונה, יותר ויותר, אני מצליחה גם להכניס את הכלים המלוכלכים למדיח מבלי לחשוש שישירות תוציא אותם החוצה. כמובן, אין צורך להוסיף, אך בכל זאת, תמיד אנחנו מלווים את כל הפעולות שלנו בהסבר מילולי קצר וקולע.

אחרי שסיימנו עם כל הכלים (והיו די הרבה - משהו שאנחנו חייבים לשנות בהרגלינו, אבא שלך ואני, לרוקן את הכיורים בתדירות גבוהה יותר, אחרת התמונה שלהם שתקלט בראש שלך תהיה ככיורים מלאים ולא ריקים, ולא היינו רוצים שזה יקרה, נכון, אהובי היקר?:), התפנית לפעילויות בסביבת העבודה שלך. היום, לפתע בילית שם זמן ממושך יותר. עברת בהדרגתיות מפעילות לפעילות - פאזל, קיסמי שיניים (אחת הפעילויות האהובות עליך בחודשיים וחצי האחרונים), השחלת חוט לקרש עץ (הגרסה המתקדמת של "השחלת חרוזים-1", שגם עליה אני עוד חייבת להרחיב. טוב שאני אומרת את זה בקול רם, התחייבתי היום לדי הרבה פוסטים, מה שיעודד אותי גם להוציא לפועל הבטחות אלה:), התאמה של אחד לאחד, גלגול השטיח, מיון צבעים (אולי אולי אתה כבר מצליח לעשות כן - אעדכן בעוד כמה ימים, כשאהיה בטוחה), סלסלת אוצרות טבע. בין לבין גם הלכת על הקרש (גם על כך - בהמשך). ואז ביקשת שאוריד לך את המגש החושי שלך (אתה לבטח כבר מנחש - ארחיב על כך בנפרד:). בשונה מבדרך כלל, היום עבדת איתו לבד כ-45 דקות! הדהמת אותי לחלוטין, אני חייבת להודות.

ואז חיממנו לך את ארוחת הצהריים. הקערה שלך הייתה כבר מוכנה מבעוד מועד. הוצאתי אותה מהמקרר, ואתה הורדת את הצלופן השקוף ממנה ומיהרת להשליכו לפח. ואז, כמו בבוקר, ערכת את השולחן שלך, ואפילו אכלת טיפה. ושוב, פנית לפעילויות. מדי פעם שאלתי אותך אם תרצה ללכת לישון. אחרי שעשית קאקי, ועסקת בעוד כמה דברים קטנים (לא הפרעתי, סלח לי - הקרבתי טיפה את ההיגיינה האישית שלך לריכוז המדהים אליו נכנסת, ואני מוכנה לשאת באחריות:), לפתע התייצבת מולי והרמת ידיים כלפיי. היית מוכן ללכת לישון.

עלינו למעלה. השעה הייתה בסביבות 13:00. אחרי שעזרת להחליף את הטיטול (לאחרונה, גם אתה לוקח מגבון לח ומנגב את הטוסיק שלך), פרשנו לחדר שלך. ותוך רגע, כמובן אחרי שינקת (ינקת אין ספור פעמים היום), נרדמת ברגע.

כך עברה עלינו המחצית הראשונה של היום. וכמובן, לא הזכרתי את כל מה שעשית על הדרך. שיחקת בקופסאות קרטון, לפתע הכנסת את כל הכדורים מסלסלת הכדורים שלך מתחת לארונות מטבח שלנו (מממ... זהו אחד הרגעים שכה מדהימים אותי, איך שאתה יוזם פתאום איזשהו פרוייקט חדש משלך), תלית והורדת את כל המעילים שלך, הוצאת והכנסת אינספור פעמים את גליל נייר הטואלט על המוט שלו (שאני אגיד שוב שהרי זוהי דוגמא מצוינת למי שאין בסביבתו ים של צעצועים מיותרים - וכך הוא תמיד מוצא משהו לעסוק בו, וכך למעשה מתפתחת היצירתיות).

כל הזמן דחיתי את היציאה החוצה. היה נראה כי אני רק אפריע עם ההצעה הזו. לראשונה, לא הרגשתי כי זה חסר לך. אינני יודעת אם מדובר במשהו חריג, או בתחילתה של תקופה חדשה. אני כן יודעת שזכות גדולה היא לי להתלוות אליך. כל כך נהניתי איתך היום! רק רציתי לחלוק איתך זאת. וכבר, אני בטוחה, ששכחתי משהו. הימים שלנו עמוסים כל כך, שאני בקושי זוכרת מה עשינו בהם. אם כי מישהו אחר, לבטח היה מתאר את זה בפועלים פשוטים - קמנו, אכלנו, הלכנו, שיחקנו, טיילנו. אני כל כך שמחה שאנחנו לא נמנים איתו. שאתה, בדומה אלינו, גדל לשים לב לפרטים הקטנים. שם המשמעות האמיתית של הווייתנו. בפרטים הקטנטנים שאולי אחר בכלל לא ישים לב אליהם. והרי זו כל החכמה...

נ.ב. מלבד התמונה האחרונה, התמונות צולמו בימים אחרים. לא רציתי להפריע לך הים עם מצלמה...