אני עדיין כאן

סליחה שנעלמתי קצת.

עוברים עלינו ימים עמוסים בהתלבטויות שונות ובפגישות מעיקות. הכל טוב - אל תדאג. פשוט לפתע הגענו לצומת דרכים בעולם שלא כל כך מוכר לנו - עולם האנשים הגדולים והחלטות ארוכות הטווח. האם לקנות בית? אם כן - האם להסתפק במועט מבחינת הקורות מעלינו, אך לא להיות חייב למפלצת הבנקים הענקית? האם לנסות בכל זאת לנסות לאמץ את גישת הרוב, ולהעמיס על עצמנו את עול המשכתנא? האם החופש שלנו חשוב לנו מהנוחיות? האם להמשיך לחיות בשכירות במקום שנבחר ובסביבה שנהנה ממנה, אך לאבד את הבטחון שכה חשוב לך - לגדול באותו הבית ובסביבה שאינה משתנה? ולמה כל זה חייב על הדרך לערב גם את בעלי המקצוע המיותר על האדמות - מתווכי הדירות חומדי הבצע? ואיך אפשר בכלל להחליט כאן משהו, אם אנחנו לגמרי לא יודעים עדיין באיזה יבשת נחייה בעוד חצי שנה, אך כן יודעים כי עלינו אז לעזוב את ביתנו היפהפה?

השבועיים האחרונים עברו עלינו גם בביקורים אינסופיים בבתים שונים. ניסינו כמה שיותר לרווח את הביקורים, כדי לא לפגוע לגמרי בשגרה שלך. ובכל זאת, הדבר לא היה פשוט. והתוצאות ניכרו עליך. מעבר לכך שהתחלת לדבר כמו מתווכים: "TA TA TA TA" ולהצביע באצבע מסביבך, הפכת גם לעיתים קצר רוח וסבלנות. שוב אנחנו נוכחים עד כמה השגרה חשובה לך (תקופת הרגישות לסדר - sensitive period for order).

הראש עמוס, ובכל זאת אשתדל לחזור לכתוב לך. יש לי כל כך הרבה דברים לספר לך...:)