אתה בן שנה ושבעה חודשים!

אתה בן שנה ושבעה חודשים!

וזה החודש המהיר ביותר שעבר עלינו - עד כדי מהיר שקצת נלחצתי. תהיתי אם אנחנו ממהרים מדי, או שזה טבעו של הזמן. כך או כך, אני אשתדל עוד יותר להאט ולהתעכב על כל רגע ורגע איתך.

אני אוהבת את האיש הקטן שאתה גדל להיות. לוקח חלק פעיל בכל מה שאנחנו חווים. בטוח בעצמו ובעולם שמסביבו. אני אוהבת את איך שאתה יורד במדרגות למטה בבוקר, רץ למגירה, מוציא את סינר העבודה שלך ואת סינר העבודה שלנו, רץ בחזרה למדרגות וקורא לנו כדי שנרד למטה להכין איתך את ארוחת הבוקר. אני אוהבת את היללות העדינות שלך EHHEHH, כמו של כלבלב קטן, שמסמנות שאתה זקוק לעזרה. אני אוהבת את איך שאתה מגיע אלינו באישון לילה. הולך בחושך עד המיטה שלנו, מטפס ונדבק אלי. אני אוהבת לנשום אותך. אני אוהבת להרגיש אותך קרוב אלי. אני אוהבת את העדינות שלך. את העיניים המתבוננות שלך. בסקרנות שקטה, בנבונות עמוקה. לא מפספסות שום פרט. עיני האוקיינוס המדהימות! אני אוהבת את איך שאתה יודע בדיוק את מה שאתה רוצה. גם אם זה גם החלק הקשה של הגידול שלך, אני כך כל אוהבת שאתה מביע את רצונך. אני אוהבת את איך שאתה רוצה כמה רגעים רק לעצמך. בא אלינו וביד מראה לנו, איפה אנחנו אמורים להיות, בזמן שאתה הולך לחדר שלך כדי.... להיות עם עצמך. אני אוהבת את איך שאתה בוחר לעיתים מי יעשה מה. אמא, בבקשה תפתחי את חגורת הבטיחות על Stokke. לא, אבא, אני רוצה שאמא תעשה כן. ובזמן אחר - אבא, תקח את הירקות, תחתוך אותם ותן לי לשים אותם בקערה לסלט. אמא, את תלכי למעלה עד שאנחנו נכין את ארוחת הערב של גברים לבד. אני אוהבת את איך שאתה לוקח סיר מהארון, מטפס בשרפרף, שם אותו על השיש ומצביע על הדייסה - כלומר, בוא נכין דייסה. אני אוהבת את איך שאתה מתעורר בצהרים, אני נכנסת בעדינות לחדר שלך, נשכבת לידך, אתה נצמד לציצי, יונק, ויונק, ויונק, ידייך מלטפות אותי, משחקות בחלק החיצוני של כך היד שלי, ואז פתאום עינייך נפתחות - אתה מסתכל עלי ומחייך חיוך רחב. כאילו לא ישנת לפני כן. ואז אתה מסתובב, מתהפך, יורד בזריזות מהמיטה מוכן לשוב לחקור את העולם שמסביבך. אני אוהבת את הפטפוטים הבלתי פוסקים שלך. אני אוהבת את הגרמני שממשיך לבקר אותנו: ZISIS, ומצביע ביד הקטנה. אני אוהבת את איך שאתה רץ לקראתנו. אני אוהבת את איך שאתה פותח את האוטו ומטפס למושב הנהג. אני אוהבת את איך שבכל מקום בו אתה נמצא, הכל מואר לפתע בחיוך, ברכות וברוגע. אני אוהבת את איך שירשת את זה מאביך. אני אוהבת לראות את תגובת הסביבה אליך. אני אוהבת את איך שאתה לא משאיר אף אחד אדיש אליך. את איך שאתה מזכיר לכל המבוגרים הממהרים לשום מקום אלה, בלא שום הבעת פנים מוגדרת עליהם, לעצור לרגע, לקחת נשימה, לחייך, אולי אף להפנות אליך כמה מילים, ולהמשיך הלאה. אני אוהבת את איך שאתה מגלה את העולם מסביבך. מריח פרחים בכזו הנאה! דורך לתוך השלולית. עוצר, מתבונן, צוחק. ושוב. איך שאני אוהבת את הצחוק שלך! אני אוהבת לדגדג אותך. אני אוהבת את איך שאתה לוקח את הראש שלי בשתי הידיים המתוקות שלך, ומכניס אותו לתוך הבטן שלך כדי שאני אמשיך לדגדג אותך. אני אוהבת את איך שאתה מדבר בפלאפון בקול המיוחד שלך לשיחות בטלפון - קול נמוך כזה, מדגיש את הD - DA . DA DA. אני אוהבת את איך שאתה מקשיב למוסיקה חיה - להרכב הנגנים האיריים שמנגן כל יום שישי במרכז, לאקורדיוניסט שמדי כמה זמן מופיע גם הוא במרכז, להרכב כלייזמרים אתמול ב"שבת אומנים". אני אוהבת את איך שאתה מתופף ברגל הקטנה שלך בקצף המוסיקה. אני אוהבת לרקוד איתך. אני אוהבת את איך שאתה כשרוצה לחלוק איתי משהו מקסים שעובר עליך (ראית כלב או חתול, שמעת מוסיקה לפתע או ציוץ ציפורים) מחפש אותי במבט שלך. ולו כדי לראות את החיוך שלי. אני אוהבת את איך שאתה לוקח שקית כלשהי לידיך, מנפנף לשלום, מפריח נשיקה והולך. ביי!, הלכתי. אני אוהבת את איך שהתחלת להתבייש קצת כשאנחנו מגיעים למקומות זרים. ותופש אותי במכנסיים. אני אוהבת את איך שאתה רץ ישירות לינוק כשאנחנו במקומות פחות מוכרים לך - מעין טקס קבלת פנים שכזה, שלאחריו אתה מרגיש לגמרי בבית. אני אוהבת להתבונן בך. אני אוהבת לבלות איתך ועם אבא שלך יחד - כל דקה איתכם היא עולם במלואו. אני אוהבת להיות שקטה לידך. להיות שקטה איתך. אני אוהבת אותך, גוזל שלנו!