מוזג לעצמך לשתות

הרבה דברים התרחשו מאז הפעם האחרונה בה הזכרתי את הקנקן ואת הכוס שלך. לפני הכל, גם הקנקן וגם הכוס שלך שינו את מימדיהם..:) אתה שותה כבר כמה חודשים מאותן הכוסות כמונו. והקנקן הקטן שלך אם כי עדיין קטן מכיל שתיה המספיקה למילוי כוס אחת.

אתה עדיין מעדיף ללא כל ספק כל מיץ שהוא על פני מים. אז לפני כחודשיים הגענו לסוג של פשרה, שבינתיים טובה לנו. בבית אתה שותה מיץ (סיידר טבעי), אך בחוץ מחכה לך תמיד בקבוק מים בתיק. אני חייבת להודות כי אינני בטוחה לגבי טיבו של פתרון זה, כיוון שברור מאוד כי אם גם בתיק היה ממתין לך מיץ, היית שותה הרבה יותר. ביני לבין עצמנו חשבתי שנחכה לחודשים החמים באמת כדי להחליט אם למען כי תשתה, נחליף את המיץ במים.

במקרר תמיד ממתין לך קנקן מיץ קטן. אם אתה צמא, אתה מוזמן להוציא את הקנקן מהמקרר (כמובן, מהמדף בגובה שלך), את הכוס מהארון שלך, ולמזוג לך משקה. לרוב זה עובד מעולה בבוקר. במהלך היום, אנחנו עדיין מזכירים לך לשתות (ולא, לא נראה לי כי זה קשור להנקה, כיוון שבמשך היום אתה כמעט ולא יונק, רק סמוך לשינות). אבל בבוקר, כבר די שגורה התמונה הבאה: אתה מתעורר, ועוד לפני שאני קמה מהמיטה (לבקשתך - אתה גם מוודא שאני נשארת עוד לישון: "מאמה ששש"), אתה רץ למלא לך כוס מיץ, אותו אתה מביא לחדר השינה שלנו כדי לשתות ממנו ואז להניח על שולחן העבודה שלי (חריג מיוחד לנוהג הקבוע לשתות ולאכול במטבח). לאחרונה, גם נזכרת בקיום קשיות. ועכשיו כמעט תמיד אתה גם מוציא לעצמך קשית מהארון.

ובבקרים מסוימים אתה גם דואג להביא לנו שתיה למיטה בבוקר. איך??? כמובן, אחרי שאתה ממלא את הכוסות מהקנקן הגדול. די מדהים אה? הן הכוח שלך והן הקואורדינציה לתפעל את הקנקן הגדול. מיותר לציין, כי אתה גם לוקח חלק פעיל ביותר במילוי הקנקן במיץ. בהשגחתנו, אתה ממלא את הקנקן בסירופ. ואז, אחרי שאנחנו ממלאים את הכוס במים, אתה מרוקן אותה לתוך הקנקן. כאן המקום להוסיף עוד משהו חשוב - בעזרת פעילות יומיומית זו למדת מנסיונך מתוך התנסותך בפעילות שימושית וחיונית, איך ממלאים נוזל עד גובה מסוים. בהתחלה היה לך קשה, לקח זמן, היום זה כבר במנהגך - אתה יודע בדיוק עד איזה גובה אמורים המים להגיע. ואתה דואג למלא בדיוק עד אותו הגובה, גם אם נשארו עוד מים בכוס שממנה אתה ממלא. ובסוף, כמובן, מגיע הערבוב. וסגירת הקנקן במכסה.

ואם לעיתים נשפך לך קצת מיץ (אתה ממלא את הכוסות בדרך כלל על השולחן שלך או על השרפרף), אתה מנגב את מה שנשפך בסמרטוט.

מבחינתי, אפילו בפעילויות פשוטות אלה באה לידי ביטוי שוב הגאוניות של גישת מונטסורי במהותה. לפי מיטב הבנתי, כמובן, שהיא לא בהכרח זהה לזרם המרכזי. במקום לפרק את כל הפעילויות האמורות ולהציג לך אותן על המדף, וכמובן, אחרי שווידאנו כי אתה מסוגל לבצע את הפעילויות הבסיסיות הכרוכות בכך, אתה חופשי להתנסות בסביבה שמותאמת לצרכים שלך. וזה העיקר. מבלי להראות לך כל פעם מחדש היכן טעית ואיך מבצעים זאת נכון, אתה לומד מתוך הכוח הפנימי החזק שמניע אותך באופן הטבעי ביותר. ואנחנו שם ולו כדי לאפשר לך לעשות כן...