עדיין, אחד הדברים האהובים עליך מכל, הוא לעשות משהו, כל דבר שהוא, עם כלי העבודה. ארגז הכלים הקטן שלך, כבר אינו מספק אותך. אתה מעוניין בדבר האמיתי. והרי איך יכול להיות אחרת?
ואין משהו מושך יותר מכלי העבודה שלך אבא שלך!
מפה לשם, וכמובן, באמצעות המוח הקולט שלך (absorbent mind) הסופג ללא כל הבחנה ובלא מודע את כל הסובב אותך לתוכו, אתה למדת להשתמש במברגה חשמלית... רק מלהתבונן באביך. כשהיא מופעלת על סוללות מוטענות, כמובן.
פה ושם ראית אותו מחליף את המברגים, פה ושם ראית את איך הוא מחזיק את המברגה, את איך שהוא מתפעל אותה. והשאר - היסטוריה. ביום אחד בהיר פשוט עשית את הכל לבד.
וכף אתה מבריג לך להנאתך... מחליף מברגים... עושה חורים בקרש... מנסה להכניס בהם את הביבלים (הדיבלים:) מאוחר יותר בעזרת הפטיש... מגוייס כולך במשימה היחידה הקיימת מבחינתך באותו הרגע... קשוב רק לה...
ההתבוננות בך ברגעים אלה היא מחוז המטבחים שלי. היא התזכורת החיה ביותר להתגשמותה של הדרך בה בחרנו. הדרך שלעיתים מבודדת, ממרידה כנגדה, מייחדת, מעלה תהיות, אך כל כך מתגמלת.
לפני כמה ימים, עת הייתי שרויה עמוק בתוך ההרהורים השונים שפקדו אותי בעקבות אחד הדיונים במסגרת ההכשרה בה אני לומדת, ולאחר השיחה המעודדת עם אביך לתוך השעות הקטנות של הלילה אחריו, ישבתי לי בחצר. אתה היית עסוק במשהו. ואני חשבתי לי. ואז ראיתי אותך. בזמן האחרון, עת אנחנו מתארגנים עם ארגון פינת העבודה בעץ בשבילך (woodworking station), אנחנו די "מפגרים" אחרי ההתעניינות שלך. אני כל הזמן מכה על חטא על כך. על כי ההתמודדות עם חיי היומיום לא תמיד מאפשרת לנו להענות במאה אחוז לצרכיך. אני דואגת, וכמובן, שואלת עד כמה זה מטריד אותך. ואז אתה עונה לי. בדרך המיוחדת שלך. כמו הפעם. אחד הכלים שלא ממש הצלחת לעבוד איתו בזמן האחרון הוא המסורית. טרם הספקנו לספק לך קרשים בגודל מתאים שתוכל לנסר אותם. ומה שניסית לנסר, ממה שהיה בנמצא, הצלחת לנסר רק קצת. אז בינתיים, בעודך מחכה בסבלנות (לא תמיד) להוריך, אלתרת. לפתע ניגשת לבול עץ, שבו בדרך כלל אתה תוקע מסמרים... והתחלת לנסר את הקליפה שלו. מרותקת לכורסא, התבוננתי בך בהשתאות. עבדת ככה כמה זמן. מדי פעם רצת לארגז כלים להביא כלי נוסף - פטיש, מחלצים למיניהם (אני באמת חייבת לעבור סדנא להכרת שמות הכלים המסתתרים במעמקי הארגז). וכשסיימת לעבוד, הבאת מטאטא וטאטאת את שאיריות הגזע. מבלי כל מילה שנאמר מצידי.
4 תגובות:
תוכלי לשתף מה אתם עושים בפינת העבודה בעץ? אנחנו גם רוצים להכין פינה כזאת לעידן ואשמח לרעיונות.
ראיתי בתמונה שיש לכם מקדחה די גדולה. קנינו ממש לפני כמה חודשים מקדחה (מיועדת למבוגרים) בגודל ובמשקל שמתאימים בדיוק לידיים קטנות ועסוקות. עידן וגם יובל (בן שנה וחצי) מאוד מאוד נהנים ממנה. אם בכוונתכם לרכוש אחת קטנה יותר, אוכל לתת לך את שם המודל והחברה.
נגעת כאן בנקודה מאוד רגישה....:)
בהתחלה חשבתי פשוט לכלול בפינה את כל הכלים במידות קטנות. היום אני מתלבטת לגבי זה. אולי בגלל שלא כך התחלנו מלכתחילה, יש לי תחושה שכבודו ימשיך להתשמש בכלים של אבא. זה חלק גדול מהכייף. ובמקום להתנגד לזה (מה שבפועל די קרה באשמתנו), אני חושבת שפשוט נזרום עם זה. כיוון שהוא גם כך משתמש די יפה בכלים הגדולים. הם לא מפריעים לו.
זה יותר בגד מחשבות, שעדיין אני לא מרגישה שהן ממוקדות מספיק כדי להוציאן לפועל. גם כי אינני יכולה לעשות את הפרוייקט הזה לבד. אני חושבת שמה שיהיה בפינה הוא כלי עבודה בגודל קטן, בתקווה שהוא יבחר להשתמש בהם בסופו של דבר (מבלי לדחוק בו לעשות כן, בגדר הצעה), חומר עבודה - קרש לתקוע בו מסמרים, קרש לנסר, אחר כך אולי קרש לשייף וכו'. ויותר חשוב מכל, נראה לי, שהכל יהיה מאורגן במעין ארונית או מדף שתמיד זמינים לרשותו (זה מתקיים כך עכשיו, אך לא במלוא המובן. למשל, המברגות של אבא לא ברשותו). ויהיה מעין שולחן עבודה בגובה שלו ששם יוכל לעבוד. היום הוא עובד על הרצפה או על האדמה עם חצץ. בנפרד, אני חושבת שבפינת העבודה הרגילה שלו אני אשלב כמה פעילויות מקדימות שיכינו את כישוריו. אני מחכה בקוצר רוח שבן זוגי יכין לו משהו כזה http://leptir-mojpribor.blogspot.com/2009/08/konacno-prakticni-zivot.html ואחר לשימוש עם מברג. אצלנו העבודה בעץ היא בקו הדק בין העבודה לבין משחק חופשי. אני אצטרך עוד לחשוב על איך ליישם בפועל את שני אלה מבלי לפגוע אחד בשני. כמו שאני תמיד מתלבטת לגבי כל מה שקשור לפעילויות מים. מצד אחד לאפשר לו לפתח את הכישורים שלו, מצד שני לא לתחום בגבולים מאוד ברורים של פעילות.
לבטח לא ציפית לתשובה כל כך ארוכה...:)
תודה על ההצעה לגבי המקדחה. יש לנו משהו על הכוונת. אבל נחמד לדעת שאוכל להתייעץ איתך במקרה וזה לא יעבוד.
כל ילד יכול לעשות שימוש עם מברגה
גם ילדים יכולים לעשות שימוש עם מברגה חשמלית
הוסף רשומת תגובה