ליבי גדל ביחד איתך... ואיתך יחד גדלים האתגרים שהוא עומד בהם.
כך לפני חודשיים וחצי (בחגיגות פורים במרכז העיר) מצאתי את עצמי מחסירה פעימה, כשבפעם הראשונה התעניינת במתנפחים. אנחנו לא מרבים ללכת לגני שעשועים או למרכזי פעילות לילדים - יותר נכון, לא הולכים בכלל. כך שלמתקנים אלה אתה נחשף רק אם הם מגיעים העירה. וזה קורה לעיתים רחוקות למדי. מהמתנפחים די נזהרת פעם. אני לא זוכרת מתי נחשפת אליהם לפני פורים, אך בפעם הזו הם משכו אותך כל כך שפשוט לא הצלחת לעמוד בפיתוי. וגם אני. למרות מליוני תמונות שרצו לי בראש עם כל האיברים האפשריים שיכולים להשבר אצלך. אך לבסוף, אמרתי לעצמי, הרי אלה הם הפחדים שלי. ואתה נהנה כל כך! ואני פשוט צריכה במוקדם או במאוחר (עדיף מוקדם, כמובן) להתחיל למצוא בי את הכוחות הנדרשים להבדיל בין הפחדים שלי לשלך, ולשים את שלי בצד. אני כל כך שמחה שכך עשיתי! זה לא מנע ממני, כמובן, להעיר את השומר הלא כל כך אכפתי ולהפוך במקומו למקפידה על כך כי הילדים הגדולים לא יכנסו למתקן ביחד עם הקטנים, ופעם אחת אפילו לאיים באזעקת משטרה (אין לי מושג מהיכן צץ לי הרעיון הזה). ואיזה תענוג היה לראות את הצעדים הראשונים שלך - בהתחלה פשוט נשכבת וקפצת בשכיבה. ואז ניסית צעד ועוד צעד - בזהירות המאפיינת אותך. 
חשבתי שכבר התמודדתי עם מספיק אתגרים. ואז, לפני חודש וחצי, חגגנו לבר יום הולדת.
ואיך שאתה אהבת לרוץ על הגשר הזה. אתה וכל הילדים האחרים שהשתתפו בחגיגה. הפעם החלטתי להיות חכמה יותר, לסובב את הגב, ולתת לאבא להשגיח עליך. נראה כי פעלתי בחוכמה...:)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה