להתראות חברים!

עצוב לי...

אחד הדברים היותר מדהימים שהבאת איתך לעולם שלנו הוא החברים שהכרנו בזכותך. נראה לי שכבר כתבתי לך בעבר כי אני מאמינה שהחברות שנוצרת על רקע הורות אחרת היא. אני חושבת שהאנשים בתור ההורים הם מה שהם - אין מסיכות ואין חיקויים. אינך יכול להעמיד פנים בקשר שלך עם העולם המשתקף דרך ההורות שלך.

אבישג ועוז הם בדיוק החברים האלה. הכרנו אותם בדשא, לפני כשנה, עת הגיעו לשם עם עלמה הקטנה. ומאז הקשר הלך והתפתח עד שהפכנו להיות חברים קרובים. המדהים הוא כי החברות נוצרה גם ברמה האישית מעבר לחברות בין המשפחות - וזה גם מה שמיוחד כל כך. הייתה שנה גדושה באירועים משמחים ומשמחים קצת פחות. כל אחד קירב בינינו עוד קצת. אבישג ועוז היו אנשים הראשונים שחיבקת בנוסף אלינו. חיבוק אמיתי וכנה.

ומחר הם נוסעים לארצות הברית. לשנתיים. אני לא טובה בפרידות. אם היה תלוי בי, הייתי גרה באותו הרחוב, עם אותם החברים, הכלבים וגם החתולים במהלך כל חיי. אני דווקא נהנית מאוד מהסביבה הקבועה. ואולי לכן קשה לי כל כך לשנות בה במיוחד מהמרכיבים הכה חיוניים בה.

אבישג בדיוק הלכה אחרי ששתינו בירות ואכלנו מנגו. אבא מבלה עם עוז בערב הבנים האחרון בבר.לא מצליחה לקלוט אפילו כי מחר בערב הם יהיו במרחק אלפי קילומטרים ולא שיחת טלפון אחת.

חברים יקרים, שיהיה לכם המון בהצלחה. שהמעבר יעבור ברכות. ושחייכם ימשיכו להטיב עמכם. ושתחזרו אלינו כמה שיותר מהר. הבירות הקרות לקראת ערב סושי מהנה יחכו בפריזר. וצ'ופצ'יק יספר לעלמי את כל מה שעבר על חבריהם הקטנים בזמן שנסעתם.

מתגעגעת אליכם כבר המון....