יום שלישי, 23 ביוני 2009

מנצח על גלים

אני חושבת שאלה הם הרגעים שאני מוקירה הכי הרבה.

הייתה זו שעת השקיעה. כולנו ישבנו על המחצלת, שבעים מארוחת הערב, מנהלים שיחות על מה ודה. לפתע נעלמת.

כך מצאנוך. יושב לך לבדך על שפת הים.

משתכשך בגלים.

משחק בחול הרטוב.

מקשיב לסיפורי הגלים ששבו מהרפתקאות במעמקי הים.

היה ממש אפשר לחוש את הקסם. כאילו הטבע ניגן אקורדים, ואתה בעדינות המקסימה שלך ניצחת על התזמורת הרטובה. העולם עצר מלכת. ורק אתה והטבע נשארתם בו. מרוכזים אחד בשני. כאילו אין דבר מלבדכם עוד.

אלה הרגעים שאהבתי אליך מתעצמת בהם מעבר למה שאני יכולה לתאר כאן. אם הייתי מתבקשת לסכם בכמה משפטים מה הייתי רוצה שילווה אותך בחייך, התשובה הייתה קלה. האהבה ההדדית הזו שהטבע ואתה חשים אחד כלפי השני. היכולת להתבודד ולהתבונן. לעצור ולא למהר. לחיות את הרגע.

4 תגובות:

tamari אמר/ה...

הי ,
תודה שהשבת על תגובתי בפוסט "הים חזר אליך"..היה לי מאוד נעים לקרוא אותה. היומן שלך ממשיך לרגש אותי עם כל פוסט, ומעורר אצלי נוסטלגיה מצד אחד ( תכף אסביר)ועקב כך, תחושת פספוס מה. לא סיפרתי בתגובה הראשונה ( עכשיו אפשר קצת להפתח ולהרחיב...) שיש לי שני ילדים: בן,אייל ( 3 ו10 חודשים) ובת, תמר( 1 ו9 חודשים...כמעט כמעט כמו צ'ופצ'יק שלך, נכון?). עם איילי כשהיה קטן יותר, אני ממש מרגישה שהייתי באופן מאוד דומה לאיך שאת/אתם עם צ'ופצ'יק: מאפשרת לו לגעת, לחוש, להגיע למקומות שהוא רוצה להגיע, להיות מאחוריו ולאפשר עד שהיה כבר מסוכן (שם כבר התערבתי)הוא היה שותף בכל עבודות הבית והגינה ונהנה מכל רגע.
גם כמוך, הכל בהמון סבלנות, עם הסברים מותאמים ובהתעכבות על חתולים מתחת למכונית...( כצורת משל)
לפני שנה יצאנו לשליחות לאורוגוואי מטעם העבודה של בעלי וכאן השתנו הדברים. הגענו כשתמרי היתה בת 3 חודשים.כאן התחיל הפספוס מבחינתי. הרבה לחץ שלנו בגלל ההתאקלמות למדינה/ מנטליות חדשה, שני ילדים קטנים עם צרכים בסיסיים מאוד וללא משפחה ובהתחלה גם ללא בית מסודר - הרבה מאוד סבלנות לא היתה לי ( ואני ידועה כאחת עם שק סבלנות ענק) כששני הילדים היו עייפים, רעבים, כל אחד בקצב שלו...ובלי עזרה.
היום כבר יותר טוב, אני לא עובדת, התאקלמתי פחות או יותר ויש לי יותר זמן איכותי עם הילדים. שניהם הולכים לגן בבוקר ל 3 וחצי שעות וזהו.
כשהם חוזרים מהגן יחד הם כבר לא נפרדים ( חוץ מהמנוחה של תמרי - שעתיים) כשם יחד, הבעיה היא התמרון בינהם. אני אוהבת שהם משחקים ביחד אבל אם אני רוצה לתת לתמרי לעשות משהו לבד( למשל להכניס כדורים לתוך קופסא או כל משימה אחרת לגילה) מגיע מייד איילי שגם רוצה להשתתף במשימה. יוצא שלרב, לתמרי אין את הזמן שלה לבד לחקור ולגלות לבדה. זה נכון שהיא מרוויחה אח גדול ובכך מיומנויות תקשורת, אפשרויות משחק וכו' שלא היתה מרוויחה לו היתה בכורה, אך עם זאת הזמנים שלה "לבד על המרבד" מועטים...
לכן כשאני קוראת על צ'ופצ'יק אני מתגעגת לתקופות שאיילי היה לבד וכמה נתתי לו אז ומרגישה חבל שתמרי לא יכולה להתאמן באותם אימונים...
חוץ מזה נכנסנו לאיזה נוחות כזו שהעוזרת ( שנמצאת אצלנו כל יום כמה שעות) עושה את כל עבודות הבית כמעט, אז הילדים הם בכלל לא חלק מהחוויה של הכביסות, הטאטוא, הניקיון...מה ש שאייל ואני עשינו הרבה יחד בארץ. טוב, הדבר היחיד שמנחם אותי בכל זה זה העובדה שאנחנו כנראה עוד חצי שנה בארץ בחזרה...
אם יש לך רעיונות לשינוי יותר מאשמח לשמוע :)
עינת

My Child's Diary אמר/ה...

הי עינת!
תודה ששיתפת אותי במה שעובר עליך.
בבקשה תנסי לא להרגיש שאת מפספסת משהו. לפחות זה מה שאני הייתי משתדלת לעשות. אם תרשי לי, זו לא חוכמה גדולה. הזמן והפניות שיש לנו עם הילד הראשון אינם משתווים לאלה שיהיו לנו מאוחר יותר. אני מודעת לזה מאוד. ועדיין, אני מאמינה, שגם בילדים הבאים, אני אתאים אותנו לקצב החדש שיהיה נכון לנו. מודה - לעיתים אני לגמרי אובדת עצות. אך אז אני אומרת לעצמי, שזה די דומה למה שקורה עם ילד אחד. לא כל האמהות לילד אחד פתוחות וסבלניות ומלמדות, כמוני וכמוך - אפילו כשחייהן קלים יותר, וגם כשהפניות שלהן גדולה יותר. וזה נותן לי כוח להאמין בכך שגם כשיגיעו הילדים הבאים, אמצא את הכוחות הנדרשים להתאים את עצמי באופן זה או אחר גם אליהם.
עברת דבר ענק, בלי קשר להורות. המעבר למדינה אחדת אינו קל. מה ציפית מעצמך? פשוט דאגת בתקופה הזו לצרכים הפיזים יותר של משפחתך. וזה בסדר גמור. וזה בסדר גם להיות עייפה לפעמים ולא להיות סבלנית. אנחנו בסך הכל אנושיות. מה שחשוב, וזה יש בך בשפע ממה שהספקתי להכיר, הוא המודעות שלנו לחשיבות הדרך בכללותה.
מה שמדהים בילדים בגילאים האלה הוא שגם אם פה ושם יש הפסקות פחות איכותיות מבחינתנו, כל עוד שחוזרים לדרך המלך, הם יסתגלו. כך שיש לך את כל הסיבות בעולם להפסיק להרגיש פספוסים ולשוב להרגיש גאה בעצמך ובטיפול שלך בילדיך.
לגבי ההתערבות של אייל במה שתמר עושה - תראי, עדיין אין לי נסיון בזה, כך שאוכל להעיר רק ממה שלמדתי מאחרים. אני הייתי דואגת לפעילויות מתאימות לאייל, ובכל פעם שהוא היה מתערב בפעילות של תמר, הייתי מעבירה את ההתעניינות שלו בפעילות שלו. אפילו עם ילד אחד, זה מה שאני עושה היום כשהוא מתעניין במשהו שהאחר עסוק בו. יכולת להתרכז בפעילות מסוימת היא אחד הדברים שחייבים להוקיר ולהגן עליו עד כמה שאפשר. הייתי מסבירה לו שתמר עסוקה עכשיו בפעילות שלה, והוא יכול לעסוק במשהו אחר. והוא יוכל לעסוק במה שתמר הייתה עסוקה בו, כשהיא תסיים ותרצה להעביר לו אותו. גם אם הוא יתנגד בהתחלה חשוב שתקפידי ואני בטוחה שהוא ילמד במהרה. הוא גם בגיל הרבה יותר מודע לעצמו. אני בטוחה שהוא אפילו ישתף פעולה. אולי בהתחלה תכיני לו דברים במקביל דווקא מאלה שהוא הכי אוהב, כדי שההסחה שלו תהיה יותר קלה. בכל מקרה, אני הייתי גם מלווה בהסבר מילולי. דרך אגב, הייתי פועלת כך גם אם תמר הייתה רוצה לעסוק במשהו שאיל היה עוסק. כל עוד אין מדובר בפעילות ששניים יכולים לעסוק בה ללא להפריע אחד לשני, ושניהם גם מסכימים לכך. מקווה שעזרתי קצת...:)
נ.ב. ועבודות בית את תמיד יכולה למצוא לעשות. הרי תמיד אפשר לטאטא או לשטוף. אפילו היא יכולה לעשות זאת ביחד עם עוזרת.

tamari אמר/ה...

הי,
שוב אני. נדמה היה לי ששלחתי את התגובה הזו במייל אך כנראה שלא.. תודה על המילים שלך שחיברו אותי קצת יותר לעצמי ולילדים. לגבי תחושת הפספוס. אני באמת אעבוד על עצמי לקבל את מה שיש באהבה ולהנות מהדברים שיש עכשיו ובנסיבות הקיימות.זה לא שהמסר הזה חדש לי. אבל לפעמים צריך מילה מבחוץ כדי להזכר שוב...
גם העצות שלך לגבי איילי ותמרי מצאו חן בעיניי ועכשיו כל מה שנותר זה לחשוב על פעילויות מעניינות לאיילי. הוא ילד שמאוד יודע להעסיק את עצמו וזה נהדר כי העצה שלך באמת יכולה לעבוד כאן. אתמול עברתי על כ.......ללללל התמונות שלך בפליקר ולקחתי כמה רעיונות משגעים ופשוטים להכנה לפעילות לתמרי. כבר אתמול זכינו בשאגות שמחה שלה כשהבאתי לה בקבוק תבלינים עם חורים גדולים וקיסמי שיניים. היא היתה ממש מאושרת לאתגר הקטן. לשמחתי כשתמרי התעסקה עם קיסמי השיניים איילי היה עסוק במכוניות שלו ולא התערב. עוד פעילות שאני אאמץ ממך זה מיון לפי צבעים. אולי קודם סלסלאות צבעים ואח"כ נעבור למיון.
עוד דבר שעזרת לי להחזיר לעצמי הוא ניקיון הבית. אתמול לקחתי יוזמה ואמרתי לעצמי - זהו, לא מחכים לעוזרת. בואו נשטוף כלים עכשיו וביחד. את לא יודעת איזה שמחה היתה לנו במטבח. הכל רטוב מכף רגל ועד ראש. שני הקנטנים האלה עומדים כל אחד על כסא משלו ( מזל שהכיור גדול ופינתי כך שהיה מקום לכולנו סביבו) איילי שכבר מבין הוראות קיבל לסבן את הצלחת והכוס שלו של הגן, ותמרי רק שטפה את הכוס שלה עם מים ובעיקר שפכה המון מים על הרצפה...אבל למי אכפת...היה להם ממש כיף שלא לדבר עליי..... זהו, לא נחכה יותר לעוזרת...
נצטרך להעסיק אותה בדברים נוספים.
אני יכולה להגיד לך משהו לגבי הנושא של שני ילדים. אני עם איילי מרגישה שחייתי במין בועת "ווואווו" בגלל שהוא הראשון ("וואו הוא עשה ככה, וואוו הוא אמר ככה...וכו ) . עם הצטרפותה של תמרי הרגשתי שנחתתי שוב על האדמה... לא שאני לא מתלהבת מכל דבר חדש שהיא עושה, אבל זה פשוט אחרת. ואני חושבת שבמובן מסויים זה טוב כי זה חיבר אותי למציאות, למשימות. צריך להספיק יותר דברים בפחות זמן וצריך להסביר לאיילי מה זה אומר שהצטרפה תמר. בקיצור, אני זוכרת את זה ממש לטובה !!!! זה היה אתגר בשבילנו- איך לעשות הכל בשלווה ובלי שאף אחד ייפגע מהעומס החדש שנוצר.אני חושבת שבגדול עשינו את זה יפה. בנוסף לזה פתאום אנחנו משפחה. אין מה לעשות - עם ילד אחד זו תחושה אחרת מאשר שניים - פתאום נוצר שבט קטן משלכם.
זה מקסים !! אגב, אין כמו הרגעים שאיילי ותמרי משחקים יחד. איילי מריץ אותה בכל הבית מנסה שהיא תתפוס אותו, אח"כ מזיז את הספה ומתחבא איתה מאחורה והם מקשקשים בג'יבריש שרק הם מבינים - אכן רגעים קסומים !

מקווה בעתיד לקרוא בבלוג שלך גם על אח/אחות של צ'ופצ'יק....:)
אגב, יש חומר כתוב בעברית על פעילויות לגיל של איילי לפי מונטסורי?
תודה שוב שחיזקת אותי
עינת

My Child's Diary אמר/ה...

שמחה שהצלחתי לעזור קצת!
מי כמוני יודעת שלפעמים כל מה שצריך הוא מילה קטנה ממישהו שתזכיר לנו את מה שידענו מזמן...:)

Related Posts with Thumbnails