מנצח על גלים

אני חושבת שאלה הם הרגעים שאני מוקירה הכי הרבה.

הייתה זו שעת השקיעה. כולנו ישבנו על המחצלת, שבעים מארוחת הערב, מנהלים שיחות על מה ודה. לפתע נעלמת.

כך מצאנוך. יושב לך לבדך על שפת הים.

משתכשך בגלים.

משחק בחול הרטוב.

מקשיב לסיפורי הגלים ששבו מהרפתקאות במעמקי הים.

היה ממש אפשר לחוש את הקסם. כאילו הטבע ניגן אקורדים, ואתה בעדינות המקסימה שלך ניצחת על התזמורת הרטובה. העולם עצר מלכת. ורק אתה והטבע נשארתם בו. מרוכזים אחד בשני. כאילו אין דבר מלבדכם עוד.

אלה הרגעים שאהבתי אליך מתעצמת בהם מעבר למה שאני יכולה לתאר כאן. אם הייתי מתבקשת לסכם בכמה משפטים מה הייתי רוצה שילווה אותך בחייך, התשובה הייתה קלה. האהבה ההדדית הזו שהטבע ואתה חשים אחד כלפי השני. היכולת להתבודד ולהתבונן. לעצור ולא למהר. לחיות את הרגע.