על תקופות רגישות בחתכים

שלשום בלילה התעוררת צמא. באת אלינו למיטה. אחרי כמה דקות ששכבת לידי, קמת ופניך למטבח.

אני הלכתי אחריך.

פתחת את המקרר. הוצאת צנצנת ענקית של מלפפונים חמוצים (אבא מחמיץ אותם כל כך טוב). הבאת אותה לשרפרף שלך. עניין של שניות. ואז שמת לב למה שהוצאת. חייכת: "בלבלתי". לקחת את הצנצנת בידיך. אני הייתי שני צעדים לידך. הושטתי את הידיים כדי לקחת אותה ממך. ואז... היא החליקה לך מהידיים. ונשברה לאלף רסיסים.

אבא בא בריצה מחדר השינה. לקח אותך ישירות לאמבטיה. אני, חצי טבולה במים המלוחים, ניסיתי להתחיל לנקות את ה... אי אפשר להגדיר בדיוק מה זה היה. אוקיינוס מלוח עם מליון איים קטנטנים וכמה כתמי דם על הדרך. כל הזמן הזה ניסיתי לא לנשום את אחד הריחות היותר מערערים אותי כרגע. בינתיים, באמבטיה, אבא המדהים שלך טיפל בך. כל כך הודיתי לו על כך. אני לבטח הייתי נלחצת. ואבא מרגיע תמיד את כולנו. הוא הצליח לעצור לך את הדם, אך המשכת לבכות. ואז ברעיון גאוני, הוא הציע לך לקרוא את אחד הספרים האהובים עליך בזמן האחרון... כמובן, על הטרקטורים. לאט לאט חזרת לעצמך. כעבור כמה זמן עברתם לחדר השינה, ואז קראת לי.

התחלפנו - אבא המשיך לנקות. אני, האמת, לא הצלחתי לנקות יותר מדי לפני כן. ואני ואתה נשכבנו במיטה שלנו ולאט לאט נרדמנו. התקרית לקחה כשעתיים. השעה הייתה כבר בסביבות שש בבוקר. אבא לא חזר לישון והמשיך לעבוד. רק בצהרים, כולנו נשפכנו לשנת צהרים מבורכת.

בבוקר, אחד החתכים באצבעות הרגליים שלך נפתחו. נאלצנו לשים לך משחה ולחבוש את האצבע. בהתחלה לא רצית לשים את התחבושת, אחר כך לא היית מוכן להסיר אותה ואת הגרב שהגן עליה, והיום כבר הלכת עם הגרב על הרגל הבריאה, כשהזו הפצועה יחפה.

אתה עדיין צולע. רץ, אבל צולע. זה תמיד מדהים אותי - ההבחנה שלך בין מה שכואב לך לבין מה שנוח לך איתו. אתה תדרוך על כף הרגל המלאה ברגע שיהיה לך נוח.

וכל מה שאני הצלחתי לחשוב, הוא כי אפילו באירוע הלא כל כך סימפטי זה באו לידי הביטוי שתי תקופות רגישות חשובות. תקופת רגישות לסדר (sensitive period for order) - הקנקן עם המיץ נמצא בדרך כלל באותו המקום במקרר. ולכן חשבת שאתה מוציא אותו, עד כדי כך היית בטוח בכך, ששמת לב לכך שהוצאת את הצנצנת במקומו רק אחרי שהנחת אותה על השרפרף. וגם תקופת רגישות לחפצים קטנים (sensitive period for small objects) - כמה טוב לא ניקה אבא את כל השברירים הקטנים, דבר ראשון ששמת לב אליו בבוקר הוא שלושה רסיסים קטנטנים על רצפת המטבח. ישירות, ברגע שהגעת לשם, מבלי ששהית שם אפילו כמה רגעים. כאילו מראש ידעת איפה הם נמצאים.