חתונה של ריטה ומולי

עבר קצת זמן מהחתונה של ריטה ושל מולי (שנחגגה ב-30 במאי), אך הנה הסיפור...


ריטה ומולי המקסימים בחרו להתחתן במיקום מדהים - בחוף אכזיב. ביום שישי בשעות הערב. הכל אורגן ממש יפה.

אני כל כך התרגשתי לקראת החתונה הזו, שאיך שראיתי את ריטה בשמלה כלה, שכחתי מהכל ופשוט רצתי לעברה. ואתה לא הבנת למה אבא נשאר מאחור...:)

אני חושבת שמה שהיה כה נפלא בערב זה הוא שריטה ומולי היו מרוגשים בניחותא. גם בלי להכיר אותם טוב, וגם בלי לדעת שזו הייתה כוונתם, אפשר היה בקלות לחוש בכך שהם נהנים מכל רגע. היה זה פשוט ערב, שבו ביקשו הם מאיתנו להתענג ביחד איתם על חגיגת אהבתם אחד כלפי השני. ואנחנו נהנינו מכל רגע.

השמלה של ריטה הייתה יפהפייה, והיא הייתה עוד יותר יפה בזכות העובדה שריטה לבשה אותה.

אתה קיבלת את הבייביסיטר הכי טובה - BUSENKA שלך (אמא שלי). ברוב אדיבותה, היא הסכימה להצטרף אלינו לאירוע.

נראה כי נהנית. אני קצת דאגתי לגבי תגובתך לים - בפעם הראשונה שהיית בים בחוף בתל אביב, בסוף אפריל, התמלאת ברגע בנזלת אלרגית. אך הפעם הרגשת נפלא. אלף ריגושים היו מסביבך - מזל שהחתונה הייתה באוויר הפתוח. אני חושבת שאם זה היה במקום סגור, היית מתנהג אחרת לגמרי. האמת, לא נראה לי שהיינו משתתפים באירוע כזה.


חבל שאני לא יכולה להעביר את הטעם של הסושי המדהההההההההים שהוגש בקבלת האורחים. מבחינתי, היה זה הסושי הטעים ביותר שטעמתי אי פעם. כך שאין זו הפתעה גדולה כי אני התמקמתי פשוט ליד שולחן הגשתם, ואם הייתי זזה ממנו - רק עם מגש מלא בסושי בידי. הדבר היחיד שהייתי משנה לגבי החתונה - שהיו מגישים את הסושי גם כמנה עיקרית, וגם לקינוח..:)

החופה הייתה בשקיעה בחוג חברים אינטימי. אתה הקשבת בתשומת לב רבה לכל הטקס. אתה עם אמא שלי מימין לחופה, אבא שלך מצלם את האירוע המרגש במצלמת ווידאו, ואני... לא יודעת איפה אני כל כך... מרחפת מהתרגשות...:)

ריטה ומולי כתבו את טקס החופה שלהם בעצמם. ואני קיבלתי את הכבוד הגדול לשאת את הברכה הראשונה מתוך שבע הברכות. התרגשתי מאוד. האתגר הגדול ביותר היה נושא הברכה. אני ארחיב על זה בהמשך בפוסט נפרד.

החזקת מעמד כל הטקס. אך מיד בסיומו הסברת לנו שהגיע הזמן לישון. שלחנו את אמא שלי לאכול, ואני בינתיים הנקתי אותך והשכבתי אותך לישון בעגלה. כשאמא שלי חזרה, הרחקנו אותכם כמה שיותר מהמאורע, ואמא שלי, הגיבורה, שמרה עליך בחושך מוחלט, במרכז מגרש עתיקות, ישובה על כסא ליד העגלה. חבל שלא הייתה לי מצלמה להנציח את הרגע הזה. אמא שלי היא פשוט מדהימה (MAMA, תודה רבה!) - אני לא מכירה הרבה בייביסיטרים שהיו מוכנים לשמרטף בצורה כזו. אנחנו דאגנו לה לשתיה ולקינוחים. כמה פעמים התעוררת בבכי, וכשאמא שלי לא הצליחה להרדים אותך, באתי והנקתי אותך. ובין לבין, אפילו הספקנו לרקוד. אכן, לא הצלחנו להשתחרר לגמרי, אך, מבחינתי, הרגשנו הכי משוחררים שיכולנו להרגיש כהורים לתינוק יונק רק מהציצי ולא מבקבוק, וגם לא אוכל תחליפים. היותך תינוק יונק אכן מכתיבה אורח חיים שלא תמיד פשוט כל כך, אך לא הייתי בוחרת לנהוג אחרת (ואני מרגישה שגם אבא שלך מרגיש כך).


ההורים הקשישים שלך יודעים להשתולל...:)

היה ערב נפלא! חברים יקרים, תודה רבה על שחלקתם אותו איתנו. מי יתן והשמחה וההתרגשות שעופפו בערב חגיגת אהבתכם ימשיכו לאפיין את חייכם יחד במשך שנים רבות!

ישנת כל הדרך חזרה (כמובן, אחרי שהתעוררת כשהכנסנו אותך לאוטו). אך כשהגענו הביתה, החלטת שבחתונה של ריטה ושל מולי ממשיכים לחגוג גם כשהם אינם לידך, התעוררת לגמרי והמשכת לבלות עוד שעה תמימה עד שנרדמת שוב.