לפני זמן מה הציעו לנו שירה ועמיתי להצטרף אליהם לסוף שבוע בים. אני ישירות הסכמתי, אך אבא שלך לא כל כך התלהב מהרעיון. כשהוא הסביר לי שהסיבה לכך היא שהוא חושב שזה עוד מוקדם בשבילך, ושאולי כדאי לדחות את חווית השתכשכות בחול לשלב מאוחר יותר, האמת, לא כל כך הבנתי. כמה שהוא צדק!
איך שהגענו למסיבה, חיכית רק שנוריד אותך למטה. די מהר הבנתי שאין סיכוי שלא תהיה מכוסה בחול כל כולך, אך מסתבר שלא הערכתי נכון את פני שטח הכיסוי. איך שנגעת בחול, התחלת לנבור בו. מאוד אהבת את המרקם שלו. חוויה חושית חדשה מרתקת! ואז, החלטת לאמוד את מידת הרצינות שלי. הסתכלת עלי בחיוך המתוק השובב שלך: "חופש בחירה אמרת? חופש תנועה? להתנסות כמה שיותר? אתם בעקבותיי??? נראה אותך עכשיו!"
ו... הכנסת חופן של חול לתוך הפה שלך!!! אוי בוי! אבא שלך ואני הסתכלנו אחד על השניה, ואני חייבת להודות, אספתי את כל הכוחות שלי שלא לעקם פרצוף יותר מדי (היה באמת קשה), ולא לגרור אותך לעשות שטיפת קיבה בחדר מיון. המשכנו להתנהג בקוליות, יחסית לפחות, גם מאוחר יותר, כשהכנסת גם צדפה לתוך הפה. למרות הקול החורק של חריקות השיניים שלך. נתנו לך להתנסות בחוויה הביזרית הזו בשבילנו עד שרצית לינוק. שם עבר הגבול שלי. ביקשתי מאבא שלך שישטוף אותך במקלחות רחוב קודם...:)
זו דוגמא מדהימה למשיכתך לחפצים קטנים. תראה באיזה ריכוז אתה בוחן את הצדפה! באותו רגע רק אתה והצדפה קיימים בעולם - אתה כה שקוע בבחינתה, שלא שם לב לשום דבר אחר מסביבך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה