לדעתי, העמידה בשבילך כרגע היא פשוט המשך זחילה. נראה כי מבחינתך, העמידה עוזרת לך להמשיך לזחול במרחבים גבוהים יותר. ולכן, כנראה, כשאתה נעמד, כפות הרגליים שלך הן במצב זחילה. הן מיושרות, ואתה נעמד במצב בלתי אפשרי פשוט, על חלקן העליון. מעולם לא חשבתי שזה אפשרי (כמו גם התנוחה בתמונה מלמעלה). תמר הראתה לי איך לעזור לך - להעמיד את כפות הרגליים שלך בצורה הנכונה על כפות הרגליים. תמר גם הסבירה שכיוון שבינתיים אתה לא ממש נעמד באופן עצמאי בלי להיתמך כל כולך בידיים, לא לתת לך לעמוד בלי תמיכה זמן ממושך. עד שרגלייך יתחזקו.
מה שעוד גורם לי לחשוב שמדובר מבחינתך בהמשך זחילה, הוא שאתה לא נעזר ברגליך כדי להיעמד, אלא מושך את עצמך באמצעות ידיך בלבד. לפעמים זה גורם לך לתסכול, כיוון שדי קשה להגיע בדרך זו מכמעט שכיבה לעמידה ליד חלק ממקומות הגבוהים - למשל, ליד שולחן הקפה בסלון, שאתה מאוד מאוד אוהב להיעמד לידו ולהשליך את כל תחתיות התה שעליו אחת אחת על הרצפה. תמר הסבירה לי כי הדרך הנכונה לעלות לעמידה היא על ידי כיפוף אחת הרגליים. כך אנחנו מנסים להראות גם לך, כשאתה זקוק להנחייה. נראה כי לאט לאט אתה תופס את זה ולעיתים אתה נעמד בצורה כזו. אכן, בינתיים, לעיתים רחוקות.
מה שכרגע קצת צולע הוא הירידה שלך מעמידה. אתה לא יודע איך לרדת, ואתה פשוט זועק לעזרה. ואני לא ממש תפסתי בינתיים איך לעזור. אולי אני גם משדרת לך קצת בלבול בעניין זה. תמר הסבירה שיורדים באותה דרך שעולים לעמידה. אה אה. במצבך, בצורה שאתה מקמט את כפות הרגליים שלך, זו דרך בלתי אפשרית:) אין סיכוי שאצליח לחזור על הקימוט הזה. במקום זה, אני מנסה לכופף לך את הרגל, אך היא מאוד מאוד מתוחה. אולי בגלל שאתה חושב שאתה עדיין זוחל. בקיצור, אני עוד צריכה לתפוס בטחון לגבי הירידה שלך. ואז אני אוכל לשדר לך מספיק בטחון כדי שתמצא את דרכך. בינתיים, כל ההעמדות שלך מלוות בהרבה קולות - מקולות מאמץ עד קולות תסכול...:)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה