התגנבתי לבלוג של אמא (ברשותה המלאה כמובן) כדי לכתוב לך כמה מילים. פתאום גילנו שאתה בן 10 חודשים היום! מזל שבוסינקה שלך התקשרה לברך אותך, אחרת בודאי לא היינו שמים לב.
היום בילינו את כל היום ביחד, זה התחיל בהשכמה המוקדמת מדי (לטעמי) בשעה 6:40, גירדתי את עצמי מהמיטה לאחר שאמא שלך (כמו כל בוקר- כאילו שזה לא מובן) בקשה שאהיה איתך כדי שתוכל לנוח עוד שעה לאחר לילה קשה.
אני אוהב את השעות האלה של הבוקר איתך, לאחרונה התחלת להעיר אותנו בטיפוס קליל למיטה שלנו המלווה בטיפוס עלי ועל אמא, לא לא, לא מתוך התפנקות של בוקר, אתה סך הכול מנסה להגיע בדרך הישירה והמהירה ביותר לשידה בצד השני של המיטה, עליה ניצבים כמה חפצים מעניינים שמסקרנים אותך כבר המון זמן...
איפה היינו? אה כן, שעות הבוקר, תוך מאית שנייה אתה נכנס לפעולה וכמו במגע קסם, בשנייה שמניחים אותך על המזרון שלך בסלון- אתה רץ, מטפס, עולה, נעמד, מקטר, נופל כאילו אנחנו כבר באמצע היום...
לקראת השעה שמונה אני מנסה להאכיל אותך בדייסה עם בננה, ולאחר מכן מנסה, בכוחות עצמי, להרדים אותך לשנת הבוקר. לפעמים אתה נזקק לתוספת מהציצי של אמא.
היום הייתי אמור לנסוע לת"א אך בשנייה האחרונה הנסיעה בוטלה, אמא שלך בקשה שאהיה איתך בשעות הבוקר- צהריים. הרגשתי כי הדם אוזל מגופי, אבל מיד התעשתי- אין בעיה!! אמרתי.
אני לא רגיל להיות איתך בשעות האלו למרות שאני נמצא רוב הזמן בבית- אני עובד בשעות האלו. מיד ארגנתי תוכנית פעולה, החלטתי כי נבנה את השולחן שלך ביחד, אתה תעזור לי! כך היה- הבאתי מברגים ברגים ואת לוחות העץ והתחלתי במשימה. כמובן שתוך שנייה זינקת אלי לראות בדיוק מה אני עושה, בהתחלה ניסית מאוד לעזור למרות שסובבת את המברג שאחזתי בכיוון הלא נכון ואז ניסית להפנות אותו לכיוון הפה שלך... לא איבדתי עשתונות ונתתי לך לעבוד עם המברג הקטן. מיד נכנסת לפעולה: אחזת אותו מכל הכיוונים סובבת אותו, דפקת אותו בעץ , צעקת, ואז אמרת לי "הנה סיימתי- מה עכשיו?" ניסת לקחת את המברג שלי שוב- אבא עזוב, אני יעשה את בשנייה... אבל אמרתי לך כי התפקיד שלך יהיה לבדוק את חוזק החיבורים- דבר שאתה מצטיין בו מאוד (האמת שאתה בודק האיכות הכי מוסמך בבית, בכל פעם שעושים עבודה פרטצ'ית- אתה ממהר לפרק אותה לחתיכות ולהראות לי : "אבא - עליך להשתדל יותר טוב מזה!"). פתאום היית השעה שעת צהרים וזמן לארוחה! כך עבר לו הזמן בלי שהרגשנו.
אחר הצהרים הצעתי לאמא שלך שתמשיך לכתוב לך ואני אצא איתך לדשא. וכך היה! בדשא כמובן פגשנו את כל החברים של טבעון והייתה חגיגה.
כך פתאום עבר לו יום שלם וגיליתי שהיינו בו כל היום ביחד (עם סיוע של הציצי של אמא כמובן). אני חושב שמעט מאוד פעמים מאז שנולדת, בילנו יום שלם ביחד רק אנחנו, הבנתי איזה אושר אתה מכניס לחיים שלי, כמה אתה עוזר להיות נוכח כאן ואיתך כאשר אני איתך כל הדאגות, המחשבות מתמוססות להן לאוויר לאחר כמה רגעים.
הכול בסדר, כאשר אתה מחייך וצוחק - העולם צוחק איתנו , שום דבר אחר לא מספיק חשוב ולכן הוא מתפוגג. אין ספק שאתה עוזר לי ללמוד המון ועוזר לי להיות איתך, איך אפשר שלא- אתה כל כך מתוק וחייכן וכך היית מהשנייה הראשונה שהגעת שגם אם אני מאוד מוטרד, כמה דקות איתך ממוססות את הכול.
הסתכלתי עליך יושב, שיחקנו במסירות עם כדור. אתה כל כך מתוק כשאתה מתיישב ומתחיל לנופף בידיים באושר ושמחה- אתה זה שמלמד אותי מהי שמחה אמיתית, מהי סבלנות – אנו משתדלים לא לדחוק בך לעשות כלום לפני הזמן ובסופו של דבר כאשר אתה מגיע לעשות אותו לבד בכוחות עצמך, זה אושר וגאווה אמיתית לכולנו. אני מקווה שנשכיל לנהוג כך לאורך כל הדרך.
אוהב אותך מאוד מאוד- מזל טוב!
אבא.
תגובה 1:
אהובי!
איזה כייף היה לקרוא את הפוסט שלך לצ'ופצ'יק! אתה אבא מדהים! אני חושבת שיש לבן שלך הרבה מאוד מזל מעצם העובדה שהוא בן שלך. כמו שלנו יש הרבה מאוד מזל להיות ההורים שלו. זו חוויה אדירה להיות הורים ביחד איתך. אתה מהווה לי השראה תמידית, ואני לומדת המון ממך. תודה לך! אתה תמיד מוזמן לכתוב כאן! אוהבת אותך!
הוסף רשומת תגובה