תרופת פלא

יש ימים כאלה. בהם הכל נראה פשוט חורפי. חשוך בפנים כמו שחשוך בחוץ. גשם זלעפות שיורד ללא הפסקה מוצא את דרכו פנימה, וגם הדמעות לא מפסיקות לרדת. קשה לנשום. נדמה כי אין תקווה. כי לעולם לא יהיה אפשר להירגע. כי שום דבר אינו מצליח. כי השמחה הכי גדולה אינה מוצאת את דרכה ללבם של חלק. כי היאוש השתלט. כי התסכול התפשט. כי הדאגות עולות על השלווה. כי הכל יוצא מפרופורציה. כי כבר לא ממש זוכרים את העיקר. לא יודעים דבר. וקר. רק קר.

ואז אני נזכרת ברגעים אחרים.

אני נזכרת בך. מתבונן בעולם מסביבך. בסקרנות ובפליאה בלתי פוסקות. בהתמדה ובתשומת לב ראויות לחיקוי. בשמחה ובאושר שוצפים. מהו שקט? מהי שלווה? מהו בטחון? מהי תקווה? מה חשובים כל אלה כשיש אותך?

ולאט לאט החיוך מוצא את דרכו לשפתיי...