האם התיישבת?

שבוע עמוס עובר עלינו...:) אני לא הרגשתי כל כך טוב במשך כמה ימים, וכמובן (ד"ר מרפי היה שמח), דווקא השבוע אבא שלך עובד ממש קשה. אך בנוסף לכל, והכי חשוב, מחר אנחנו מוזמנים לחתונה חשובה מאוד. ריטה ומולי מתחתנים, ואני כל כך מתרגשת בשבילם! ואם אני מתרגשת הרבה בשל עצם העובדה ששני אנשים מקסימים אלה חוגגים את אהבתם מחר, סף ההתרגשות שלי עולה עוד יותר בזכות כך שאני התבקשתי לשאת את הברכה הראשונה מתוך שבע הברכות במהלך החופה.!

על הברכה, וכמובן על החתונה, אני אספר מחר... אחרי החתונה..:) בינתיים, יש לנו הרבה מה להשלים.

שלשום, אבא הכין לך מקלחת, ואתה פיזזת על הרצפה בקומה השניה. על הדרך, הגעת לחדר אמבטיה. ואז, הגעת לאמבטיה עצמה. תפסת אותה בשתי ידיים, משכת את עצמך, ונעמדת, כשאתה נשען עליה. והתחלת לשחק במים..!:) כזה מתוק. כולך נרטבת. אני לא יכולתי לראות את זה יותר מדי - אני חייבת לעבוד על הפחד הזה שלי ממים.

אתה לא יציב די כשאתה נעמד (עד עכשיו, זה קורה רק כשאתה מטפס עלינו). אז אתה מתנדנד לכל כיוון, נופל, מתגלש, קם, שוב מושך את עצמך, וכך חלילה. ואתמול, שוב בשעת הכנת האמבטיה, כשכך התנדנדת אחרי שנעמדת, פתאום גלשת לאחור עד שהתיישבת...! אני לא הספקתי לראות את זה :( - עד שהגעתי מלמטה, אחרי שאבא קרא לי, כבר חזרת לשכב. מעניין אם זה אומר שאתה עומד לשבת בקרוב...:) זה יהיה צעד ענק קדימה. אך יש לי הרגשה מעורבת לגבי זה - מצד אחד, אני רוצה שתשב, כי עולם שלם ייפתח לפניך אז, ומצד שני, כרגיל, יש לי שוב צביטה קטנה בלב... אמא שלך רגשנית משהו...:)

היום, על הדשא, טיפסת שוב על אבא והתיישבת על הברכיים... חממממ... :)

היינו בטיפת חלב אתמול! אתה שוקל 10,745 ק"ג של אושר! חה! אני קצת הופתעתי, איכשהו חשבתי שהגעת כבר ל-12 ק"ג...:) אך כנראה, קצף העליה שלך במשקל נעצר קצת - בחודש וחצי האחרון עלית רק :) 400 גר'. הגובה שלך 74 ס"מ. ומסתבר, שיש לך ראש גדול! מה הפלא! גם לי ולאבא שלך יש ראשים לא קטנים. עד שאני מוצאת כובע לראש הגדול שלי, יוצאת לי הנשמה:) וכמובן, שוב קיבלת אלף מחמאות. דיברת וצחקת עם כולן. הם מאוד אוהבים אותך שם בטיפת החלב. אפילו הרופאה המצחיקה החמיאה לך, למרות שלא הכי אהבת את כל הנגיעות שלה בך..

אתמול בערב ריטה באה לטבעון עם חברה, ויצאנו לחגוג לה מסיבת רווקות. היה ממש נחמד ומאוד נהניתי. עד שחזרתי הביתה וגיליתי שהתעוררת ונקרעת מבכי... הייתי צריכה להגיע קצת לפני כן, כי ידעתי שבשעה הזו בערך אתה מתעורר לינוק. הרגשתי קצת אשמה בגלל זה. אני מאוד אוהבת את ריטה, ואני ממש מתרגשת בשבילה. אבל, איפשהו, כבר רציתי לחזור הביתה. ולא דווקא בגלל ההנקה. אני לא יודעת למה, אבל מאז שהצטרפת אלינו, נעלם לי החשק לצאת מהבית. זו הרגשה מוזרה כזו - בא לי כל הזמן להיות איתך ועם אבא שלך. ואם כבר, אז עם שניכם בכל מקום. מדהים שגם אבא שלך אתמול אמר לי שהוא בדיוק סיפר לאדו, שהתעניין מה קורה איתו, שמה שקורה זה אתה.. וזהו.. זה העולם שלנו כרגע.. המשפחה הקטנה שלנו.. ולא מרגיש לנו שאנחנו מפספסים משהו.