אתה עוד לא יודע לשבת. אנחנו לא מושיבים אותך, כיוון שאנחנו מאמינים כי ברגע שתהיה מוכן לשבת, תיזום זאת בעצמך. אנחנו לא דוחקים בך לעשות דבר לפני שאתה מוכן לעשות זאת בעצמך. כך נהגנו גם בהתהפכות וגם בזחילה.
לכן, באיזשהו שלב, כשהתחלת יותר ויותר להתעניין בסביבה לצידי הדרך, ולא רק במה שמתרחש למעלה בשמיים ובצמרות העצים (וכמובן - גם בנו שמובילים את העגלה), הפכנו את כיוון העגלה והגדלנו את שדה הראיה שלך. כשאתה שוכב על הגב. הסענו אותך עם הרגליים בכיוון התנועה.
ואז, שכללנו את עצמנו עוד יותר. שמנו אותך על הבטן, ואתה עם הראש בכיוון התנועה. התאהבת בתנוחה הזו! מעכשיו אתה רואה הכל, כאילו היית יושב (ואכן, כמות הנפשות המעירות הנחמדות: "תושיבי אותו כבר! את לא נותנת לו לראות ככה כלום!" ירדה פלאים. אלה אותן הנפשות שאמרו בזמנו על המנשא: "תפתחי לו את זה. אין לו אוויר לנשום!", או על הכפיות שאתה אוהב להכניס לפיך: "הוא יחנק! תוציא לו כפית מהפה"). וכך אנו מנווטים לנו ברחבי עיירה. ואני מתמרנת עם הגגון, כדי לכסות אותך מהשמש.
לפני כמה ימים זכית אפילו לשלום מנהג מכבי אש שנפנף לך ממרומי חלון הכבאית בתגובה לשלום האליזבתני שלך מתוך העגלה..:)
לאחרונה, אמנם, התחלנו ממש להיזהר עם התנוחה הזו. אם העגלה עומדת, ויש משהו בסביבה שקורא לך (ברוב רובם של המקרים, תמיד יש משהו כזה), אתה יכול לזנק ממנה בשנייה...:)
בטח שמת לב שהכיסוי מקדימה לא מחובר וטמון בחלקו בסל שלמטה מתחת לעגלה. הסיבה לכך היא שכמעט ולא נשאר דבר בעגלה שניתן לפרק אותו, וטרם ניסית לעשות כן. זה קורה בו בזמן - תוך כדי שאנחנו מחברים אותו בחזרה, אתה מוריד אותו, וחלילה..:)
וזו תזכורת קצרה מאיך שבילית בעגלה בהיותך פצפון בן חודש... (ביום הולדת של קרנה המטיילת לה ברחבי העולם. אנחנו מתגעגעים אליה מאוד).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה