חזרת לזחול ולהזיז את היד

חזרת לעצמך ובגדול!

אתמול היינו בבדיקה במרפאות החוץ של בית החולים רמב"ם. האורתופד שבדק אותך אישש את הרגשת הבטן שלי. אם אתה מזיז חלק כלשהו בגוף, סימן שטוב לך ולא כואב לך, ואין שום צורך למנוע ממך זאת. בהמשך למה שאבא שלי אמר לנו ביום שלישי, קבענו לך את היד עם סיכת בטחון, כדי למנוע היווצרות בצקות. הרופא אמר אתמול להמשיך לקבע את היד במשך כשבוע, אך לא למנוע ממך להזיז אותה. אהבתי את הרופא הזה. הוא גם לא רצה לשלוח אותך לצילום, כדי לא לחשוף אותך לקרינת יתר. את הצילום נעשה ביום חמישי הבא, כשנחזור לבדיקה נוספת. כששאלנו את הרופא, איך נדע, אם היד לא כואבת לך, הוא אמר לנו פשוט לגעת לך ביד (הצעה מצויינת), ואם לא כואב לך - סימן שהיד כבר לא כואבת. ואכן אתה לא מראה סימני כאב כלשהם!

אנחנו עדיין צמודים אליך. אנחנו היד השניה שלך. אך מאתמול אתה מזיז את היד יותר ויותר. אתה זז לכל עבר - רק קצת פחות ממה שהיה לפני החבלה. כזה תענוג לראות אותך! אפילו לא מפריע לי שצריך לחזור לטאטא כל הזמן את הבית.

אני לא כל כך הייתי בטוחה לגבי הבטיחות שבסיכת הבטחון. אז בלילה אנחנו מורידים לך אותה (גם הרופא אתמול הסכים עם זה). מה שמדהים הוא שגם כשאין עליך סיכת בטחון שמקבעת את היד, אתה מחזיק אותה מקופלת במרפק, קרוב לגוף שלך. רק את האצבעות אתה מוציא מצוואר החולצה..:) אני מקווה שאתה לא תמשיך להחזיק כך את היד כשנשחרר לך לגמי את סיכת הבטחון.

אתמול חזרנו להרגיש את חוסר השקט הפתאומי שלך, חזרנו להבחין בכמויות הרוק האדירות שיוצאות ממך, ולשים לב לעובדה שאתה בקושי אוכל (פחות מבדרך כלל). כנראה שהשן השמינית שלך באמת בדרך (למרות שאני אומרת את זה כבר הרבה הרבה זמן). אמרתי אתמול למישהו שאם חזרנו להבחין ב"בעיות" הרגילות, סימן שאנחנו מתחילים להתגבר על התאונה.

ההשכבה שלך לישון עדיין קצת מוזרה לי. אני די מאלתרת בעקבותיך. השוני המשמעותי הנוסף שקרה, אני עוד לא יודעת אם הוא קבוע, שבשונה מהמצב בעבר, כשבסוף הטיולים שלך, היית בא אלי, כדי שאקח אותך לידיים וכך תוכל להסדיר נשימה ולהרגע, עכשיו אתה גם עושה זאת, אך רגע קצר אחרי זה אתה מתעקש שוב לרדת למיטה. כך שהתהליך מתארך, כי אתה נכנס ללופ של התרוצצות עם עיניים חצי עצומות. ובכל זאת, אנחנו מסתדרים. אתמול אפילו, בפעם הראשונה מאז שהצטרפת אלינו, אבא שלך התעורר בבוקר לפניך (כלומר, אתה התעוררת שעה לפני כן, אך המשכת לישון). היה מאוד מצחיק להתעורר ולגלות שהוא לא במיטה לידי. לא זכרתי איך זה מרגיש.