יום רביעי, 2 ביולי 2008

אבא כותב: #Humerus Proximal Rt


זאת ההבחנה בעגה המקצועית הרפואית:
הומרוס- פרושו עצם הזרוע שיוצאת מהכתף ומגיעה עד למרפק.
פרוקסימל- פרושו השליש הקרוב לגוף.
סימן ה-# - פרושו שבר.
האותיות RT - מסמלות צד ימין.

היד השרוול ואתה
ביומיים האחרונים הייתי טרוד רוב הזמן בלקבל חוות דעת נוספות, לא על ההבחנה הזאת, אלא דווקא על דרך הטיפול הטובה ביותר. האורטופדים במיון רמב"ם חיפה אמרו כי הכי טוב לא לעשות כל תנועה עם הזרוע וכי ממילא לא תפעיל אותה. זה נכון, אתה לא מפעיל אותה בכלל כי יש בך חוכמה ואינטואציה טבעית לא לעשות משהו שאתה לא יכול או לא יודע עדיין. אולם מה לגבי תנועות אקראיות? רק לאחר הרבה שאלות הם אמרו כי ניתן לקבע את הזרוע בעזרת חולצה שמלבישים מעל היד ופשוט לא מוציאים את היד דרך השרוול. אני לא רגוע, לרופאים במיון יש נטייה לחסוך לעצמם עבודה וכל עוד אין סכנת חיים מיידית הם לא ממש דואגים להמשך הטיפול.

התקשרתי לעמית, אחותי, שעבדה במחלקת תאונות בלין, היא התקשרה לראש המחלקה לברר איתו, הוא אמר אותו דבר, לא מגבסים איזור כזה גם אצל מבוגרים אלא פשוט מצמידים אותו לגוף ומקבעים אותו.

התקשרתי לדדושקה שלך, שלחתי אליו את הצילום, על הדרך חטפתי מבול של האשמות וצעקות (למה אמא שלך לא מתקשרת בלה בלהבלה... הלו זה לא קשור לעניינינו עכשיו- בבקשה תתמקד דדושקה), הוא גם התייעץ עם רופאים בהדסה וכולם אמרו אותו דבר. דדושקה שלך הציע כי נצמיד לך את היד לגוף עם חולצה ובנוסף נקבע קלות, בעזרת החולצה, את היד לגוף (בצורת "ר") ע"י משיכת החולצה מתחת ליד , ליפופה מסביב לזרוע והצמדתה עם סיכת ביטחון- כך שיווצר מעיין שרוול שבתוכו תשב היד שלך.

דדושקה שלך הזה בכל מה שנוגע לרפואה חכם מאוד. רואים שיש לו המון ניסיון ורגישות - הוא במפורש אמר לא לקבע את היד בשום דרך אחרת (עם מתלה למשל) כי זה יצור לך עומס על הצוואר. אח, דדושקה יקר, למה אתה לא יודע להראות את סוג הרגישות הזה ביחסים עם הבת שלך?...

זה עובד נהדר, שומר על היד צמודה ופחות חופשיה, מונע הופעת בצקות (כי נוזלים כאמור, נוטים לרדת ולהתאסף למטה- בכף היד, אם היד תהיה ישרה- זה מה שיקרה), נשמור עליה כך לפחות 10 ימים.

אתה גיבור אמיתי, אני לא אומר את זה בגלל שאני אבא שלך, אלא בגלל שאני רואה כיצד אתה מתנהל עם יד שבורה. לצערי חוותי גם אני כמה וכמה פעמים ידיים ורגליים שבורות וכל מיני סוגי חבלות, זה כואב, זה מתסכל שנלקחת ממך יכולת התנועה, דברים שנראו פשוטים לעשייה לפני- הופכים למורכבים.

אני חושב כי הדבר שקשה לי מכל, היא העובדה כי אותה עצמאות שאנחנו דוגלים בה ותומכים בה בשבילך נעלמה עכשיו לפרק זמן מסויים, אתה מעט יותר תלותי בנו (וזה הרי ברור), כל מה שתכננו לתת לך וללמד אותך נדחה וכמה שבועות- עד שתחלים.

לפעמים כשאני איתך, אני מרגיש עצב או צער על זה שנלקחה ממך יכולת העצמאות באופן חלקי (אתה לא ממש יכול לזחול או לטפס) אבל מבט אחד חטוף בכך ואני רואה בעיניים שלך את המבט שאומר לי: "אבא, עזוב זה זמני, תן לי מעט זמן וגם זה יחזור אלי מהר מאוד. אם אני לא מצטער או מתלונן אז למה אתה צריך?" אני מחייך אלך ואומר "אתה צודק, אני אניח לזה בוא נתמודד עם המצב בכלים שיש לנו ולא בפנטזיות".

הציניות ואנחנו...
כחלק מהתמודדות שלנו עם מה שקרה, התחלנו לפתח הומור ציני מעט, כדרך התמודדות. אנחנו לא אנשים ציניים ומנסים לשמור על גבול בריא בנושא הזה. זה מאוד משעשע להגיד לאמא שלך מידי פעם: "אם לא תתנהגי יפה אני אפיל עליך ארון" או לקרוא לך טרומפלדור- כי אתה כל כך חמוד גם כשהיד שלך קשורה ונראית כאילו איננה.

חברים יקרים
למזלנו יש לנו סביבה תומכת פה בטבעון, הפכת לגיבור לאומי- סמל לבריאות ואושר שאינו תלוי בשום מצב, לא אתפלא אם יום אחד יחליפו את הפסל המפורסם של אלכסדר זייד ביציקת ברונזה שלך: שוכב על הגב, מנפנף ברגליים וביד אחת כי היד השניה קשורה לחולצה... אני מבין את אמא שלך שמתעקשת שנישאר פה, יש פה אנשים נפלאים. תודה לכולכם על התמיכה בצ'ופצ'יק, באמא שלו ובי.

2 comments:

shira אמר/ה...

מירי ואייל יקרים (מותר לכתוב שמות אמיתיים??)וכמובן צ'ופצ'יק הגיבור-
ראיתי אותך זוחל היום, מחייך ואפילו עושה קצת ג'וק הפוך ואתה באמת גיבור..
ורציתי להגיד שגם אתם גיבורים.
מאוד התרגשתי לקרוא את מה שכתבתם. אני בטוחה שהכל יהיה בסדר בסוף, אבל שקצת לפני הסוף עוד יעברו ימים לא קלים.
כשאמרתי לך שתמשיכי לטאטא גם במקומות שצ'ופצ'יק לא מגיע עכשיו התכוונתי בדיוק לחזרה הזאת לשיגרה שכמו שכתבת, גם אני מאמינה שתעזור לו להחלים מהר יותר ולשים את התאונה הזאת מאחוריכם. וגם אני מאמינה בו שהוא יגיע למקומות האלה מהר יותר ממה שאת חושבת..
אני מזדהה מאוד עם מה שכתבת (כאמא החרדה הקיומית הזאת מכה גם בי לפעמים) ושולחת לכם חיבוק גדול.
שירה

My Child's Diary אמר/ה...

שירה המתוקה!
תודה רבה על כל התמיכה. ועל השיחה היום. כרגיל, עזרת לי להבין כמה דברים. החיים שלנו מלאים במהמורות, וזה מה שהופך אותם למרתקים כל כך. כייף לדעת שיש לנו חברים כמוכם. בזכותכם, המעבר במהמורות הופך לחלק יותר. נשיקות לזהר ולעמיתי. היה כייף לראותכם היום.

Related Posts with Thumbnails