התעוררת ויצאת לבד מהחדר

אתמול בבוקר ישנת כהרגלך שנת בוקר. לאחרונה, השעות של השינות שלך טיפה משתנות. עד לפני כמה ימים היית ישן בבוקר בין 8:30-10:00 ובצהריים בין 12:30-14:00. בימים האחרונים השינות התחילו להתאחר (9:00-11:00, 14:00-16:00). אני חושבת שזה קשור בשינויים שעוברים עליך כרגע בגלל החזרה הכה מאוחלת לשגרה. אתה נע ונע ונע כל הזמן, וכמובן זה בא לידי הביטוי בשינה. בזמן האחרון לוקח לך יותר זמן להרדם - לפעמים גם שעה וחצי. לכן התחלתי יותר לשים לב לסימני העייפות שלך, כדי לא להיכנס לחדר השינה מוקדם מדי. שמתי לב גם שבין העירנות שלך לבין שנת הבוקר ומאוחר יותר לבין שנת הצהרים צריכות לעבור בערך שעתים וחצי. וכך אנחנו מתנסים בזמן האחרון.

אז אתמול בבוקר ישנת את שנת הבוקר שלך. אנחנו היינו למטה. אבא תיקן כל מיני דברים קטנים, ואני כמובן ישבתי על המחשב. ואז אבא אמר לי שהוא חושב שהתעוררת. אני לא האמנתי לו. לא זוכרת כבר כמה זמן אתה מתעורר בבכי, ולכן, כיוון שלא נשמע הבכי, חשבתי שאבא שלך טועה. אך אז שמענו את קולות הפטפוט העדינים שלך. התגנבנו במדרגות למעלה. בשקט בשקט. ואז ראינו אותך - בפתח הדלת הסגורה לחדר העבודה של אבא! מנסה להבין איפה אנחנו...:) מסתבר שהתעוררת, ירדת מהמיטה לבד, פתחת את הדלת וזחלת לך לעולם הגדול! בדיוק כמו שזה אמור להיות...

היום בבוקר, איך שהתעוררת, באת אלי למיטה, נעמדת לידי, נגעת בי וחייכת. לאכול אותך! ואז זחלת ישירות מחוץ לחדר. עד שאבא הצליח לקום מהמיטה, כבר היית באמבטיה מנסה לבדוק כמה דברים. מאוחר יותר, בשנת הבוקר, התעוררת בבכי, אך אחרי שנת הצהרים שוב התעוררת ויצאת מהחדר. עוד מוקדם לקבוע שכך יהיה עכשיו, אז כזה כייף לראות אותך מסתדר לבד בלי עזרתנו.

בימים האחרונים אתה גם יותר ויותר נרדם לבד על המיטה. כמובן, אני יושבת לידך. ועד שאתה לא ישן, אין סיכוי שאני יכולה לזוז ממך - אתה ישירות מרים את הראש, אם אתה לא נוגע בי בחלק מהגוף שלך. אך יותר ויותר אתה נרדם בעצמך, כשבין לבין אתה מטפס עלי, מניח את הראש על הברכיים שלי, מתהפך, אך בסוף נרדם לבד. מהפנט לראות אותך! פשוט מחזה אדיר! איך שהעיניים שלך פתוחות לרווחה, ולאט לאט (לא תמיד לאט האמת...:) נעצמות לשינה מתוקה...