איך אתה דומה לנו גם בדברים האלה?!

אכן, אתה הבן שלנו. בכך, נראה לי, אנחנו כבר באמת מאמינים. אך יש דברים קטנים שאף אחד לא ממש הכין אותנו אליהם, וגם קשה מאוד להבין איך בדיוק הם קורים. יותר נכון, כדאי לנסות להפסיק לעשות כן. כי בכך טמון סוד הטבע!

אחד הדברים האלה שכה קשים לפענוח הם הדברים הקטנים ש"ירשת" מאיתנו. למשל, השינה שלך קלה, בדיוק כמו השינה שלי. אתה ישן על הבטן בתנוחה שהיא בדיוק כמו התנוחה של אבא שלך. אתה חייב את השקט שלך ולא סובל שמטמטים לך את השכל, בדיוק כמונו. אתה אוהב פירות, בדיוק כמו שאני אוהבת. מאז שהיית בן אפס, אתה מתעטש אלפי פעמים באפצ'י חזק חזק, פעם אחרי פעם, עד שכולם יוצאים, בדיוק כמו שאבא שלך עושה. אתה לא סובל חום, בדיוק כמונו. אתה אוגר אוכל מאחורי הלחיים שלך ומסתובב כך לפעמים גם חצי שעה לפני שאתה בולע אותו, בדיוק כמו שאני הייתי עושה כשהייתי בגילך (מממ... איזה מלאך הספיק לספר לך על כך לפני שחזרת אלינו..?:) למזלי, הוא שכח לספר לך שאני הייתי יורקת אותו בסוף).

והיום קרה עוד דבר "בדיוק כזה". אבא שלך הכין לך היום לראשונה כבד. אני מתעבת כבד! ממש החזקתי את עצמי שלא להקיא (סליחה על הפירוט שניתן לצורך המחשה בלבד), כשפוררתי לך חתיכת כבד לארוחת הצהרים. מי המציא את המרקם הזוועתי הזה?! אך כשהגשתי לך אותו, חייכתי חיוך רחב, וסיפרתי לך דברים נפלאים על הכבד שהתכוונת לאכול. ואז לקחת חתיכה לטעום, כהרגלך.... חבל שלא הייתה לי מצלמה! היית חייב לראות את הפרצוף המעוקם שלך ברגע שטעמת את הכבד! חבל שאבא שלך היה בפגישה ולא ראה את זה!

ובכל זאת, רק כדי להיות בטוחים, ננסה לתת לך את הכבד גם מחר...:)