יום שישי, 25 ביולי 2008

אתה בן אחד עשר חודשים!

מזל טוב, מתוק שלנו!

אני אוהבת את החגיגות הפרטיות שלנו! שלושתנו... ביחד... בבית. אני כל כך אוהבת את המשפחה הקטנה שלנו! אהבתי מאוד את הביחד עם אבא שלך לפני שהצטרפת, ומה שמדהים הוא שאתה זרמת לתוך הביחד הזה בכזו טבעיות. אני אוהבת את איך שבכל פעם שאבא ואני מתחבקים ומתנשקים, אתה עוזב את כל מה שהיית עסוק בו ומזדרז להצטרף אלינו. אין מה שיסיח את דעתך מזה. אין פעם שתפספס.

אני אוהבת שסופסוף חזרת לעצמך. כל כך דאגתי שהתאונה תשכיח ממך את האישיות שלך. אך ברגע שהצלחת להישען על היד הימין השבורה לפני כמה ימים, השלווה חזרה אליך! חייכת וצחקת גם אחרי התאונה, וכל הזמן שכנענו את עצמנו שהנה, התגברת עליה, אך רק בימים האחרונים הפנמנו באמת עד כמה בחודש האחרון היית רחוק מעצמך, וכמה באמת התאונה הזו השפיעה עליך. וסופסוף היא מאחורינו!

אני אוהבת אפילו את הרגעים הפחות קלים איתך - ובחודש האחרון היו לא מעט כאלה. אתה מביע את עצמך בשיא העוצמה, רק התחלת לעשות כן ורק התחלת ללמוד לדחות סיפוקים, והדרך עוד אאאאאאאארוכה, וזה לא תמיד פשוט - אך משום מה אני אוהבת גם את הרגעים האלה. גם כשאני לפעמים מתהפכת בקרבי ומגייסת את כל הסבלנות שיש לי (ואפילו מלווה מהשכנים..:), וגם כשאני מאבדת את השפיות לכמה רגעים בודדים, אני עדיין אוהבת את האתגרים האלה. כי בהם אתה גורם לי להתעלות על עצמי. אתה גורם לי להשתפר כל הזמן, לא להיכנע, לא להניח לעצמי, אתה מוביל אותי לרבדים היותר עמוקים שבי, גם אם לא תמיד אני מחבבת את מה שאני מגלה שם. אתה מאמת אותי עם עצמי. ועל כך, תודה לך.

אני אוהבת כל כך כל כך את זה שחזרת לנוע בשיא העוצמה. אני אוהבת את איך שאתה זוחל מרפק אחרי מרפק; את איך שאתה מתיישב, כשאתה מרים את עצמך משכיבה לאחור, או דוחף את עצמך למטה אחרי שנעמדת ליד הקיר, או יורד לישיבה ממשטח גבוה יותר, מתיישב על הטוסיק לאחור, או הצידה, או על הברכיים מקופלות מתחתיך; את איך שאתה מתהפך; את איך שאתה נעמד; את איך שאתה מתהלך בתנודות קלות כאילו מתנדנד על רפסודה, בצעדים קטנטנים, לפעמים, על קצות האצבעות, מתרומם ומתכופף. כל תנועה שלך אלגנטית ומעודנת (וזה לא פלא - שמך כן הוא). כל תנועותיך שלמות ועגולות, אין סוף והתחלה, רק ריקוד מדהים בקצב איטי ומתמשך. אתה מהפנט אותי בתנועתיות הקסומה הזו שלך - אני יכולה לשקוע בלהתבונן בך שעות.

אני אוהבת את איך שיערך מתעופף ברוח. כל שערה באורך שונה, ואני כל כך אוהבת את זה! אני אוהבת לראות את השמש משתקפת בשערך. אני אוהבת את איך שאתה נשכב בסטלבט בעגלה, עם רגל אחת מונחת על המעקה, והשניה מכופפת קלות. הרגלים האלה! אוך!! לאכול אותן, פשוט! אני אוהבת את איך שהן פעילות לא פחות מהידיים, את איך שהן תמיד נוגעות בי, במיוחד כשאתה יונק (הרגל ההפוכה לצד ההנקה נעוצה בבית החזה שלי) או נרדם (אז שתי כפות הרגליים חייבות לגעת בי באיזושהי צורה, גם אם הידיים לא נוגעות). אני אוהבת את איך שאתה שם לי את הראש על הכתף, גם אם זה קורה לרגעים ספורים כשאתה ממש עייף או שרק התעוררת. אני אוהבת את חום הגוף שלך! והריח שלך!!! חבל שאני לא יכולה לשמר אותו בבקבוקון קטן לשנים רבות נוספות.

אני אוהבת את איך שאתה מתרכז בדברים שמעניינים אותך. ריכוז שקט ושליו. אפשר ממש לחוש אותו. אתה אפילו מפטפט לעצמך כשאתה ממש ממש מרוכז: "TATA TA TA". כשאתה מסוקרן במשהו ורוצה לראות מה מתרחש שם, אני אוהבת את איך שאתה זוחל לעברו, אך במקום להגיע למקום ההתרחשות עצמו, אתה עוצר, מאריך את הצוואר שלך, כמו ג'רפה קטנה, ומסובב את הראש הקטן שלך הצידה. כאילו מציץ מעבר לקיר. כזה מתוק! ועוצר... לראות ממרחק בטוח, מה קורה. ואם אתה על הידיים, אתה פשוט מוציא את הראש הצידה, מעבר לכתף שלנו. ושוב, מציץ. הרבה פעמים, כשאני בורחת לרגע למחשב, והיית עסוק מאוד במשהו, ובכלל לא שמת לב שהלכתי, איכשהו אתה תמיד יודע שאני ליד המחשב, זוחל עד הקיר המפריד בין הסלון לפינת האוכל, עוצר, מוציא את הראש קדימה והצידה, וצוחק וצוחק וצוחק. כאילו אומר: "תפסתי אותך, אמא!". אני אוהבת כל כך את הצחוק המתגלגל שלך בפה מלא בשבע שיניים!

אני אוהבת את השעות הארוכות של שנינו בחדר השינה, לפני שאתה נרדם. אכן, לפעמים זה קצת קשה לי. אך לרוב, זו מעין מדיטציה בשבילי. אלה הם רגעים שאני יודעת שאני מאוד אתגעגע אליהם. אני אוהבת את איך שאתה מתעורר, קורא לי קצת בבכי, וכשאני מגיעה, מתחיל לינוק, ואז, כשעינייך עדיין עצומות, פתאום מנענע את הטוסיק, וכשאני מנענעת את שלי בחזרה, מחייך, כשהפטמה שלי בין השיניים שלך, ואז מציץ בעיניים חצי פתוחות... וצוחק! זה טקס התעוררות שלנו משנת בוקר וצהרים. אני אוהבת את איך שאתה רק שומע את המוסיקה ומתחיל לנענע את הטוסיק. אני אוהבת את איך שאתה מפטפט בעדינות: "AAAA". בא לאבא ומחכה שיענה לך, ואז מסתובב אלי, חוזר על הפטפוט ומחכה שאני אענה לך. או שמדבר אלינו בניענועים. אני אוהבת לראות אותך מפריח נשיקה לכיווני, מחייך ומחכה שאשלח לך נשיקה בחזרה! אני אוהבת את נגיעות הפה הקטן שלך ביד שלי, כשאתה מלקט ממנה חתיכות של אוכל - כמו ציפור קטנה.

אתה הסיבה לכך שאני כל כך אוהבת לכתוב לך. בלוג על הורות, בלוג על גישת מונטסורי, בלוג עלינו. כמה שאני כותבת, יש עוד כל כך הרבה שאני לא מספיקה לכתוב עליו. יש עוד כל כך הרבה שאי אפשר להעביר במילים. אני אוהבת שהעיניים שלי נעצמות כבר לגמרי, ואני מנהלת איתן משא ומתן... תנו לי לכתוב עוד כמה מילים. בננו המתוק, אני אוהבת אותך!

אין תגובות:

Related Posts with Thumbnails