כמה שזהכרון שלך קצר

איכשהו, תמיד הגשמים הראשונים מציתים עוד יותר את המחשבות שלי על הזכרון שלך. הזכרון שלך מרתק אותי. אני מוצאת את עצמי חושבת עליו עוד ועוד. מה אתה זוכר, למה, איך. ולפעמים מדהים אותי כמה הזכרון שלך קצר.

למשל, אחרי כמה זמן שלא אכלנו אפונה, לא זמן ממושך מאוד, אך בכל זאת כזה שגרם לך לשכוח על פשר האפונה, קראת לה לפתע "גולגולים". אתה זוכר את האנשים שנמצאים הרחק מאיתנו (אבישג, עוז ועלמה, וויקה), למרות שלא ראינו אותם זמן ממושך, אך לעיתים לא מזהה את מי שגר לידנו, אך לא ראינו אותו מספר שבועות. לעיתים, אתה לא זוכר את שמות אחינו, אך כן זוכר את אלה של בני הדודים שלך. כן זכרת על צנצנת החמוצים שהחליקה לך באמצע הלילה מהידיים לפני כחצי שנה...

נ.ב. תמונות אלה צולמו בתחילת דצמבר...