לבתנו: על איך את ישנה

הזמן עובר וממרחק של שלושה חודשים וחצי אפשר להגיד שסיגלת לעצמך שגרת שינה מסוימת...

כבר סיפרתי לך כי הפעם החלטנו כי אבא יקח חלק פעיל בהליכתך לשינה. לאט לאט התבסס לו הנוהג כי זה מתרחש פעמיים במשך היום. בפעם הראשונה בבוקר, בשנתך הראשונה ביום שמתרחשת בסביבות השעה 8:00, אחרי שאת מתעוררת אי שם בין 5:30 לבין 6:30, ולעיתים רחוקות מאוד גם ב-7:00. בפעם זו אבא מרדים אותך במנשא, בחדר העבודה שלי, ואחרי שנרדמת, יורד לעבוד איתך בסטודיו, עד שתתעוררי. בדרך כלל את ישנה כ-45 דקות (מחזור שינה אחד). אני וצ'ופו מבלים זמן זה בסתם להיות ביחד ולעשות כל מה שמוצא את דרכו לזירתנו.

אחרי שאת נמה לך עוד פעם אחת, במשך 45 דקות נוספות, במנשא איתי, מגיע זמן שנת הצהרים. הפעם, אחרי שכולנו אכלנו את ארוחת הצהרים, ואני גם ניסיתי להניק אותך, אבא מרדים אותך שוב. אולי הוא יכתוב לך על כך (אכן, רמז עבה), אך ממה ששמעתי, הוא עושה זאת בעמידה, לרוב, כשאת על ידיו, והוא מנענע אותך בעדינות ושר לך, ואז נשכב איתך יחד, בהתחלה היה זה במיטה שלנו, וכבר כשלושה שבועות במיטה שלך, עד שאת נרדמת. עד אז, לרוב, הוא לא היה מצליח להרדים אותך, ופשוט היה מארח לך חברה, עד שהייתי עוזרת לצ'ופו להרדם. ואז היית ישנה איתי במנשא. מתעוררת לינוק ושוב נרדמת. מדי כמה זמן הייתי מנסה לשים אותך במיטתך, אך אחרי כמה דקות היית מתעוררת. עד לפני כחודש לערך, אז לפתע הצלחת לישון במיטתך. על הצד, עם שמיכה מקופלת מאחוריך. מאז כך הדבר. את מתעוררת מדי כמה זמן (לרוב, כמו אחיך, במחזורים של 45 דקות), אני מניקה אותך בישיבה לידך, ואת שוב חוזרת לישון. לרוב את ישנה בין שעה וחצי לשלוש שעות (בימים אחרונים).

אחר הצהרים את ישנה פעם, ולפעמים אפילו פעמיים, במחזורים של 45 דקות, במנשא, אלא אם אנחנו מטיילים ללא עצירות, אז את ישנה בעגלה, עלי, ולעיתים גם על אבא. אני מעדיפה שתהיה עלי, כי אז את מצליחה להמשיך לישון אחרי ההנקה.

מה שמבדיל מאוד בינך לבין אחיך, בגילך, ועד עכשיו, הוא שאת אינך נרדמת בהנקה. להפוך הוא, את חייבת להרגע כדי לינוק, ולרוב, צריכה לישון, אפילו זמן קצר, לפני שתוכלי לינוק כהלכה. מדהים, אה? אפילו בלילה, אז את נרדמת איתי, בשכיבה, את לא נרדמת תוך כדי ההנקה, אלא אחריה, בסיועו של מוצץ, וגם, לא תמיד. זה מתרחש בסביבות השעה 20:30-21:00, אחרי המקלחת בסביבות השעה 19:30-20:00. ובלילה את מתעוררת בין פעמיים ל5-6 פעמים.

עד לפני כשלושה שבועות, אז נתקפתי בשיעול יבש רצחני, אחרי שהיית מתעוררת בפעם הראשונה בלילה, היית ממשיכה לישון איתנו. יותר נכון, איתי. את אבא אינך מכירה בלילות. השיעול שלי הרג את כולנו, אבל הכי השפיע עליך. כעסת בכל פעם שהשתעלתי, ובלילה, אם היית ישנה איתי, היית פשוט נתקפת בכי עז. מאז השתרש לנו הנוהג כי אני מחזירה אותך למיטתך, את ממשיכה לישון בה להנאתך. אלא אם את מתפתלת כל כולך מכאבי בטן, אז אין כל סיכוי שתצליחי לישון שלא בזרועותי.

אני כל כך אוהבת לישון איתך! למרות שידי נרדמת, ולעיתים הגוף כולו כואב, זו אחת השינות היותר אהובות עלי. עם צ'ופו ממש פחדתי לישון יחד. הייתי בטוחה שנדרוך עליו, שנרמוס אותו, שהוא יפול מהמיטה שלנו. או, כמה שזה נשמע מצחיק היום, בהתחשב בכמה שאנחנו אוהבים לישון ביחד היום. ואז הוא לא היה מוכן לישון איתי, כי לא היה רגיל לכך. רק אחרי שהיה בן שנה, העזנו שנינו לנסות. וגם להניק בשכיבה. כבר לפני לידתך, ידעתי כי הפעם אקדים לעשות את שניהם כמה שיותר מוקדם. בפועל הדברים היו קצת שונים. לא הרגשתי בשלה להניק אותך בשכיבתך לידי בשל האופן בו את תופשת את הפטמה. רק אחרי שההנקה התבססה לה ניסיתי יותר. אך עד היום את אינך יונקת טוב בשכיבה. גם לגבי השינה, לקח לי כמה לילות עד שרכשתי בטחון. היית כל כך זעירה. מאז אני מכורה. לנשימותיך, לחום גופך, להרגשה העילאית הזו של להרגיש את ילדתך כל כך קרוב לליבך...

נ.ב. בתמונות את בת חודשיים ועשרה ימים...