לבננו: מתקן טיפוס

איך שאתה אוהב לטפס... ובמיוחד בזמן האחרון!

מטפס על כל דבר אפשרי בדרכינו לכל מקום אפשרי: "אמא, אק אגה. אני צריך לטפס", ומתחיל לטפס לו על הגדר או מעל הספסל, על מכולת בנייה או על קיר טיפוס...

לעיתים טיפ'לה נתקע בדרך חזרה ומבקש סיוע.

על מה שאני משתדלת לענות לך: "תנסה לרדת באותה הדרך בה טיפסת", ונזכרת איך גם סבא שלי, למיטב זכרוני, היה עונה לי בצורה דומה...

והגמישות שלך פשוט מדהימה אותי כל פעם מחדש. אתה עדיין מסוגל להכניס לפה את הבהונות ולכופף את הרגליים לכיוון הבטן בצורות שאני, לדעתי, מעולם לא הייתי מסוגלת לעשות.

כבר כמה זמן אבא תכנן בראשו מתקן טיפוס (climbing frame), כזה שיאפשר החלפת מתקנים. הדבר היחיד שהיה חוסר הוא מסגרת. אבא היה מספר לי כי הוא חשב להשתמש במסגרת של נדנדה, רק התקשה למצוא אחת. אני הייתי מקשיבה ולא ממש מבינה, בינינו, למה הוא התכוון.

ערב אחד, יום לפני איסוף גזם, שלרוב זה גם יום המציאות שלנו, באחד הטיולים שלנו, בצידו השני של הכביש, לפתע ראיתי "קרשים" מעץ. מבלי לדעת בדיוק מה הם, ומכיוון שבכל זאת הייתי עם שני ילדים, עשיתי את מה שאני רגילה לעשות במקרים אלה... התקשרתי לאבא..

מה רבה הייתה התפלאותי, אחרי שחזרנו הביתה, וגילינו לשמחתנו את "הקרשים" בחצרנו, שמסתבר כי זו הייתה אותה המסגרת בדיוק שהאבא המוכשר שלך איחל לה...

והשאר היסטוריה. כל מה שהיה צריך הוא כמה תיקונים, קצת צבע (שהגיע אחרי שהתמונות צולמו), ויש לך מתקן נפלא להתנסות עליו בשיווי משקל, בטיפוס, בנדנוד... ובכל המצאה אחרת העולה ברוחך... וכמו תמיד אני נדהמת לראות את היכולות שלך.. איך שאתה פשוט יודע איך לעשות דברים מבלי שמישהו מסביר לך (למשל, טיפסת על הקרש כדי להגיע לנדנדה), לעיתים רק קצת מסייע, תמיד כך שתוכל גם לעשות זאת בעצמך אחר כך...

נ.ב. התמונות צולמו לפני כחודש וחצי...