לילדינו: יומיום

אחרי שסופסוף ארזנו את עצמנו, את כל כולנו, על כל בגדי החלפה, עגלות, כדורים, מאכלים, לא חלילה לנסיעה ארוכת ימין, אלא לנסיעה שגרתית של גג שעה, אולי שעה וחצי, והצלחנו להתרחק אולי כמה מאות מטרים מהבית, לפתע אבא נזכר: "אוי, שכחתי בקבוק מים קרים בבית. שמתי אותו בפריזר, כדי שהמים יתקררו, וברח לי לגמרי מהראש"...

אני קורצת לו בשקט: "תספור.. אחד, שתיים, של.."

מהספסל האחורי נשמעת טרוניה: "אמא... אני רוצה מים קרים".

מיותר לציין כי בקשותיך למים מגיעות בתדירות נמוכה ביותר.

מיותר לציין עוד יותר כי מייד עצרנו ליד המכולת הקרובה ורכשנו מים קרים... מהם שתית אולי לגימה אחת שתיים...