יום חמישי, 23 בדצמבר 2010

לבתנו: לומדת להרים את הראש

לאט לאט את לומדת להרים את ראשך הקטן.

את לא ממש אוהבת להיות על הבטן, או בכלל בשכיבה. אם כי אני מנסה בכל זאת לשים אותך על בטן, כשאת ערה, לפחות פעם - פעמיים ביום. עם צ'ופו הייתי הרבה יותר מודאגת מזה. יתרונך בהיותך בת שניה הוא שאנחנו הורים רגועים אפילו עוד יותר ממה שהיינו איתו, בכל הקשור לשלבים התפתחותיים, לכל הפחות.

אני מאמינה מאוד ברכישת כישור דרך תרגול מתמיד, אך לא מאמינה כי תרגול זה חייב להיות כפוי על המתורגל ולהעביר אותו ייסורים. כך שאינני מצליחה להשאיר אותך על הבטן על אף התנגדותך. וכן, אני מודעת לכל היתרונות של חיזוק חגורת הכתפיים. וכן, אני מודעת למליון גישות חדישות העוסקות כולן בהפיכת התינוקות הרכים לאקרובטים קטנים. ועדיין, לא מצליחה שלא לחשוב לעצמי, מה היו עושים לפני כמה עשרות שנים, שלא נגיד מאות שנים...? איך גדלו אז התינוקות ללא האילוצים להעברת זמן ממושך על הבטן..?

ועדיין, הצלחתי לתת לרופאה ההתפתחותית בטיפת החלב להלחיץ אותי. מדהים עד כמה השפעת המילים תלויה באוזניים שהן נופלות עליהן. לא רק זה, אלא שהיא הצליחה להלחיץ אותי גם בעניין אחיך. למזלי, לזמן קצר, בדיוק עד הרגע בו שפכתי את ליבי לאבא שלכם שהרגיע אותי, כהרגלו, וגם הבטיח שלא נלך לבקר אותה שוב ללא הצטרפותו.

ועוד כמה שורות בנושא החם, בו דנו לפני כמה שבועות. כשנכנסנו לרופאה, הייתי מוכנה לבדיקתך בלבד. זה מה שידענו. שלא כמו בביקורים שלנו בטיפת החלב לצורך חיסונים, בהם אחיך נשאר עם אבא בבית, הפעם הוא בא איתנו. כשהרופאה, אחרי שהדביקה לך תווית של "עצלנית", שאלה אותי כדרך אגב מדוע לא עשינו לו בדיקה התפתחותית של גיל שלוש, ואם אני מעוניינת לערוך אותה עתה, בלי לחשוב רגע נוסף, הסכמתי. כשהיא התחילה בבדיקתה, ככל שהתקדמה בה, הצטערתי כל כך על הסכמתי. מתוך חוברת עתיקת יומין, שגם אני בקושי הייתי מזהה בה דברים, היא התחילה לבקש ממנו לזהות חפצים. ואז גם צבעים. ואז גם לספור. היא, שהוא לא מכיר אותה בכלל, ולמרות שממש לא הייתה נחמדה כלפיו, בכל זאת שיתף אותה פעולה מהתחלה, לא הסתפקה בתשובותיו, והגדילה ראש להעיר לי בקול רם על כל התשובות שלו. מה פלא, שאחרי זמן קצר, הוא ביקש לצאת מהחדר. אוסיף כי זה לא קורה לו אף פעם. כששמעתי שהיא לא סיימה ואף מעוניינת לערוך לו בדיקה חיצונית, שלצורך ביצועה הוא נדרש להתפשט, רצתי אחריו החוצה וביקשתי ממנו להכנס. האני הפנימי הזה שלי שתמיד, לפני הכל, מנסה לרצות רשויות, כמעט הביא את בני המתוק קורבן לרצות גורם לא מתחשב ומזלזל בו. לבסוף, למזלי, עצרתי את עצמי. הוא לא היה מוכן להכנס בחזרה לחדר. והרופאה רשמה בהתרסה בתיק שלו: "הילד מסרב לבדיקה! האם מודעת להשלכות הסירוב!", כאילו היה מדובר לכל הפחות בפינוי מאחז. או, איזה שיעור ענק היה זה בשבילי. כל כך כעסתי על עצמי אחרי זה. שהסכמתי לבדיקה מבלי להכין את אחיך אליה, שלא עצרתי את הרופאה מהערותיה, שניסיתי לשכנע אותו לחזור לבדיקה שלא ממש הייתה נחוצה. ואחרי שנרגעתי, אפילו הודיתי למה שקרה. בפעם הבאה אני אהיה מוכנה יותר...

נ.ב. בתמונות את בת חודשיים ושלושה שבועות.

4 תגובות:

Alma's californian diary אמר/ה...

מירי יקרה,
מהיכרותיך איתי עד יודעת שאני לא ממהרת להשתמש במילים החרצות ובביקורת קשה. אבל לגבי הרופאה הספיציפית שיצא לי לפגוש בתור אמא אני חייבת להגיב לטובתך ולטובת הקוראים שיוצא להם להתקל בה: מדובר ברופאה לא מקצועית אשר נותנת מידע מוטעה ומיושן להורים והתנהגותה גובלת בחוסר אתיקה מקצועית!!! לאחר פגישתי הראשונה איתה כשהקטנה שלנו הייתה בת 3 חודשים אני חושבת, בעקבות השטויות הגמורות שנאמרו ומתוך בטחון שלי בידע המקצועי שיש לי החלטתי החלטה מאוד פשוטה ונחרצת כאחד - אין שום צורך לחזור לרופאה הזאת! ומאז כל פעם שהגיעה זמנה של בדיקה התפתחותית בטיפת חלב אמרתי בעדינות כי אנחנו לא מעוניינים. הסתפקנו ברופאת הילדים המצוינת שלנו (ד"ר בן-דוד בנופית שעובדת עם מכבי) ובבדיקות השגרתיות אצל אחות טיפת חלב.
ועוד אוסיף ואספר שהתלוננתי עליה בפני אחיות טיפת חלב והן פשוט חיזוק את ידיי ואמרו שאני צודקת לחלוטין ושהן גם חושבות שהיא פשוט לוקה מבחינה אישית ומקצועית ומפנות אליה פשוט כי אין להן ברירה אחרת!!!
האמת, כשאני כותבת שורות אלה, אני מתפלאה על עצמי שלא יצא לי לדבר על זה יותר ולהזהיר הורים אחרים מהחוויה...
ולגבי השכיבה על הבטן, מאוד מסכימה איתך שזו צריכה להיות חוויה מהנה וכמובן שלא דרך בכי ואילוצים. אם תרצי יש לי כמה רעיונות לתנוחות בטן שיכולות להיות יותר נעימות ולגרום לקטנה לרצות להיות שם יותר זמן, הלואי שיכולתי לבוא ולהדגים!
ומילה אחרונה לסיום, אני חושבת שזה מאוד חשוב שאת משתפת בחוויה הזאת של להיות הורה מול איש מקצוע שמתנהג בניגוד לכל תחושות הבטן שלך וחוסר היכולת שלנו לפעמים להקשיב לעצמנו באותו הרגע, אני בהחלט הייתי שם וחשוב לשתף בזה ולהודות בזה בפני עצמנו כדי שנוכל להיות יותר נאמנים לתחושות שלנו ולשמור על ילדנו.
אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד:)

אבי ואיריס אמר/ה...

איזה עיתוי! תרשי לי רק לחזק אותך בנושא הכנת הילדים שלנו לראת מה הם הולכים. לנו היתה היום חוויה הפוכה. אייל היה צריך לעבור ניתוח בהרדמה כללית. משהו שידענו עליו מראש. אני מאוד חששתי מתגובתו, וכל כך הופתעתי לטובה! לא יאמן מה שהכנה טובה של הילד יכולה לעשות. הפרוצדורה היתה לא פשוטה, ולדעתי הוא הגיב יותר טוב מכל מבוגר באותה סיטואציה!

ועוד דבר לגבי הבדיקות ההתפתחותיות. מעבר למי מבצע ואיך מבצע, לדעתי הן לא מותאמות לילדי החינוך הבייתי. כאן לדוג', אחד הפרמטרים הוא האם הילד יודע את שם משפחתו. האמת? למה הילד צריך לדעת? כי באמריקה מציגים את הילדים מגיל צעיר עם שם המשפחה. אותו דבר בארץ, מצפים שילדים ידעו דברים שעושים בגן. את באמת חושבת שיש הרבה ילדים בני שלוש שיודעים את שמות העצים? או לחתוך סלט? או לעבוד בכלי עבודה?
נראה לי שהבנת את הרעיון בעצמך עוד לפני כתיבת הפוסט :-)

michal אמר/ה...

איזו רופאה נוראית...לא חושבת שאני הייתי נשארת חייבת-לצערי במקרים כאלה אני חמומת מוח ...במקרה שלה זה היה במקום!
אצלי בטיפת חלב האחות אמרה לי שזה ממש לא חובה הבדיקה הזו - ואני ממש לא חייבת....רק בגלל שאני מאוד מעריכה את האחות שלנו באיבחונים שלה קבעתי לסהר .

My Child's Diary אמר/ה...

שאגל'ה,,, איזה קטע! לא היה לי מושג שזה מה שעברת עם הרופאה הנודעת... אני אקשיב לעצתך ואפנה לרופא שלנו ולאתי המצחיקה מעתה.. תודה רבה לך! ובאמת חשוב לחלוק מידע כזה כדי שאנשים אחרים לא יסבלו כמונו...

איריס, כל כך צודקת לגבי ההכנה. ושוב, אני שמחה שהניתוח עבר בשלום. ותודה על החיזוק - צודקת מאוד לגבי אי התאמת בדיקות אלה לילדי חינוך ביתי. תגידי, דרך אגב, כבר חשבתם על המסגרות לילדים בשנה הבאה? אשמח לעזור אם אוכל. אנחנו בבית אמנם, אבל לעיתים נדמה לי שאני יותר מרושתת בעניינים אלה מאמהות שכן שולחות את ילדיהן למסגרות...:)

מיכלי, שמחה לדעת שאת עדיין חושבת טובות על אחות טיפת החלב שלכם. זוכרת איך התרשמת ממנה בזמנו!

Related Posts with Thumbnails