לבננו: על איך אתה אוכל

אני חייבת להודות שאני פשוט אוהבת את איך שאתה אוכל. אני יודעת שזה משפט מאוד פולני להגיד, ולא, אני לא אומרת לך שום דבר בנידון, אך בכל זאת, לא יכולה שלא לכתוב לך על כך.



הנה להן כמה סיבות לכך שהיה בהחלט שווה לחכות עד שתתחיל לאכול:

* אתה אוכל בעיקר ליד השולחן. אם אתה רעב בין הארוחות, אתה מוציא לך משהו קטן, שם אותו בצלחת, ומתיישב לאכול. לעיתים רחוקות אני צריכה להזכיר לך כי אנחנו אוכלים בישיבה ליד השולחן. לרוב, הדבר כבר טמון בך.

* אתה חולה פשוט על קורנפלקס עם יוגורט (בזכותך, אני כבר ממש מאמינה כי אכן, יש דברים שעברו אליך עם חלב האם:). כמעט בכל ארוחה אתה יכול לבקש לאכול אותו. אנחנו לא מסרבים לבחירות האוכל שלך. מלבד ארוחה אחת. בארוחת צהרים הכלל הוא כי אוכלים אוכל חם, כלומר, את הארוחה שהוכנה.

* "אבא, אתה הולך לאכול את כל מה שבצלחת שלך? אולי תשים קצת ותאכל. ואם תרצה עוד, תוסיף". כך בדרך כלל מתנהלות הארוחות שלנו. עוד מנהג אחד שאימצנו. שמים כל פעם קצת בצלחת. ומבקשים תוספת אם רוצים. תמיד עדיף להוסיף מאשר לזרוק לפח את מה נשאר.

* "צ'ופו, סיימת לאכול?"; "אמא, בפעם הבאה תשימי לי פחות אוכל. שמת לי קצת יותר מדי"; "ומה לעשות עם מה שנשאר בצלחת?"; "שימי במקרר, אני אוכל אחר כך". עוד שיחה אחת שגורה בפינו במקרים, בהם נשאר בכל זאת קצת אוכל בצלחת. "בפעם הבאה", הוא בהחלט הביטוי האהוב על כולנו. וכן, לרוב אתה אוכל את מה שנשאר אחר כך.

* "אמא, אני רעב מאוד. אני מתחיל לאכול", אתה יכול להגיד זאת לעיתים בתחילת הארוחה. כשהאוכל כבר על השולחן, אך אנחנו עוד מתארגנים. לפני הרבה הרבה זמן הנהגנו ארוחות משותפות. בתקופה מסוימת גם הדלקנו נר ושרנו ברכה. עם הזמן, ועד היום, משום מה, התחלת לבקש בהתמדה שלא להדליק נר או לשיר ברכה. אנחנו מכבדים זאת, אם כי שואלים שוב מדי כמה זמן. אך התחלת הארוחה המשותפת נשארה בעינה. נפוצות הפעמים בהן אתה יושב עם אבא ליד השולחן וממתין לי בסבלנות, מיוזמתך, בזמן שאני עסוקה עם אחותך. אך לעיתים אתה רעב מאוד וקשה לך להמתין. הפשרה שהגענו אליה היא כי אתה אוכל קצת ואז ממשיך לחכות לנו.

* "אני אוכל רק קצת. עוד מעט אוכלים ארוחת צהרים". הנהגנו משהו דומה גם אם אתה מאוד רעב סמוך לארוחה. אז אתה כבר מודיע בעצמך כי תאכל רק פרוסה קטנה של תפוח או ביסקוויט אחד.

* תקופה קצרה היית אוכל משהו קטן לפני שנת הלילה. אך די מהר ביטלנו תופעה זו. לטובה. אני מאוד מאוד לא מחבבת ארוחות לילה. ועובדה, אין הן חסרות לך.

* אתה עדיין מעדיף מיץ על פני מים. בטיול תמיד מלווה אותך בקבוק מים קטן, אך מעבר לכך, לרוב אתה שותה סיידר תפוחים קר. אנחנו מקפידים כי לפני השינות לא תשתה הרבה, כדי שפיפי לא יעיר אותך. כבר כמה חודשים המנה האהובה עליך היא "חצי כוס". גם בלילה מחכה לך חצי כוס מיץ ליד המיטה. ואם אתה מתעורר, אתה יכול לבקש לשתות חצי כוס בהגיעך אלינו. בפועל, אתה לוגם רק קצת ומבקש להניח את הכוס על שולחן העבודה שלי..?

* "התבשיל הזה מאוד טעים לי, אמא", אתה מוסיף, מבלי שנשאלת. יש משפט נפלא יותר לסיים פוסט זה?