לבתנו: אבא מרדים אותך

את אחיך מרדימה אני. רק אני. איכשהו כך נוצר המנהג כשהיה בערך בגילך. לא פעם דיברנו עם אבא על כך כי במובן מסוים טעינו. חשבנו שאין לאבא מה להציע כשצ'ופו התעורר בלילה לינוק. כך זה התחיל. ואז חשבנו שיהיה זה סתם מיותר להעבירו לידי אבא, אחרי שסיים לינוק, אך עוד לא נרדם. ובצהרים אבא פשוט לא היה בנמצא. ואז אני כבר לא זוכרת מה קרה. בסופו של דבר - מלבד כמה פעמים בודדות, בהן נרדם עם אבא, הוא תמיד נרדם איתי.

והפעם, החלטנו לנהוג אחרת. האמת, גם אין לנו ברירה כל כך. וכך כבר בימיך הראשונים, אנחנו מנסים לתת גם לאבא ללוות אותך לשינתך. אחרי שינקת, כמובן. גם אני מנוסה יותר היום, וקל לי יותר היום לדעת שתהיה בסדר גם בזרועותיו, ולמרות שזה בהחלט עלול להשמע אחרת, את לא תבכי בחיבוקו יותר ממה שהיית בוכה בשלי. לעיתים זה מצליח. לעיתים לא כל כך. מה שבטוח, את מצליחה להרדים אותו...

נ.ב. בתמונות את בת 23 ימים...