לבתנו: טיולך הראשון בואדי

כל כך סבלתי בחודשים האחרונים מחום ומחוסר תזוזה יחסי שלי (יחסי לבטן של חודש תשיעי, כמובן:), שבערב הראשון בו נשבה בריזה קלה, ארזתי את שניכם (ואת המשאית המטיילת) לטיול הקצר בואדי.

בשבילך, הייתה זו יציאתך הראשונה במנשא (ועל כך עוד ידובר).

כנראה, טמטמת הריון המשיכה איתי גם לטמטמת שלאחר ההריון. כיוון שהייתי בטוחה לגמרי שאנחנו הולכים להנות עכשיו מרבבות עצים, מבריזה קרירה, מהירוק ביניים ומפיקניק שנעשה בדשא. ומה שכמובן חיכה לנו הוא עץ אחד או שניים, צמאים כל כך להשקייה כלשהי, שכמעט והתחלתי להשקות אותם מבקבוק המים שהבאנו; בריזה די חזקה של הרוחות החמים של סוף הקיץ, לא נעימה בכלל, עד כדי כך שקיצרנו את שהותנו למינימום; חום וצהוב, וצהוב וחום שהעיקו על העיניים, שממון מוחלט מבלי כל זכר לחיים; וקוצים, ועוד קוצים, ועוד קוצים, וגם חול, מה שלא השאיר ולו כמה ס"מ בודדים עליהם אפשר לשבת לרגע להפסקת אוכל קצרה, שלא נזכיר לפרוס שמיכה.

וכמובן, מליוני קאקי של פרות. מה ששוב נחרט בזכרון אחיך יותר מכל דבר אחר. בעיני, הוואדי אצלו, לצערי, מתקשר ישירות לקאקי של פרות. הוא גם לא הפסיק לדבר על כך עת חזרנו הביתה.

ועדיין, זה היה טיולך הראשון. והיה כל כך כייף! ואפילו זכינו לראות עגל קטן יונק מאמו הפרה...

נ.ב. בתמונות את בת חודש ושלושה ימים... חלק המתמונות מצולמות לאחרונה במצלמה של הפלאפון, ולכן איכותן הירודה. סליחה...