יום שבת, 23 באוקטובר 2010

לבתנו: על המנשא ועליך... או שזה עלי..?

לעיתים קורים לי דברים שאינני מצליחה למצוא להם כל הסבר מתקבל על הדעת.

כך קרה הפעם עם המנשא שלנו (דמוי מנשא Loopi). התחלנו להשתמש בו עם אחיך, כשהיה בן כחודש ימים (והרי זו סיבה מצוינת כשלעצמה לצירוף תמונתו הראשונה במנשא). והייתי מאוהבת בו. אחד הדברים שתמיד המלצתי עליו הוא השימוש בנמשא. וכל הזמן חזרתי על המנטרה - למרות שחיכינו עם אחיך עד שיהיה בן חודש, עם הילד הבא שלנו נשתמש במנשא כבר בימיו הראשונים. הרי אין כל בעיה בכך, רק יתרונות...!

ואז הצטרפת אלינו.

ואני שכחתי לגמרי מכל מה שהטפתי לגביו. היית מרגיש לי כל כך עדינה ושברירית, שלגמרי לא הייתי מוכנה לעטוף אותך במנשא. אני יודעת, למחשבה זו אין כל מצע רציונלי, כי הרי דווקא במנשא, יותר מכל, את עטופה היטב. הרגשתי גם שלא לגמרי אוכל להניק אותך בו, כי ינקת כל פעם בלגימות קטנטנות המחפשות את הציצי. ואז, כשכבר הרגשת טיפל'ה יציבה יותר, התמלאתי ברגשות אשם. הרגשתי כי בהשמתי אותך במנשא, כאילו אנעל אותך בחדר נפרד. ועוד יותר ארחיק אותך ממני. שוב. בניגוד לכל הסבר רציונלי, שדווקא במנשא את תמיד תהיה איתי, קרובה פיסית לפעימות ליבי, לנשימותיי, למוסיקה שהיא האהובה עליך מכל כעת. אולי, היה זה אחד הסממנים המובהקים של המסע שעשיתי בכניסתי לנעליה של אמא לשניים. הרגשתי כי לכל הפחות אני צריכה לטפל בך באופן ישיר, ולא עקיף, על הדרך, שמשום מה הרגשתי שכך יהיה אם תהיה במנשא.

לא יודעת מה הגיע קודם. המייל של איריס (תודה רבה!ׂׂ אני תמיד מברכת כל עצה. סליחה שלא הספקתי עוד לענות לך עליו) או התדירות הגוברת של שיחות אביך איתי. או שהייתה זו בכלל ההחלטה של להפסיק להרגיש אשמה. אבל בערך באותו הגיל שאחיך היה, גם את זכית להתחיל להנות מיתרונות המנשא. אכן, כאבי הבטן לא פחתו (אם כי אנחנו לא הזכרנו את רפלוקס בהגדרתו כבר כחודש (טפו טפו טפו). ולא תמיד המנשא מסייע לבכי (גם לא כדור פיזיו, ולא מוצץ, ולא ציצי, ולא כל דבר אחר), אם כי את בוכה הרבה הרבה פחות. אך כולנו זוכים מהשימוש במנשא.

את זוכה לשינה ארוכה וטובה בו! נגמרו הסבבים הבלתי סופיים של הרדמתך, הנחתך במיטה רק כדי שתתעוררי אחרי כמה רגעים, הרמתך שוב וחלילה. כולנו סבלנו מזה. את לא הפסקת לבכות. רק היית נרגעת ונרדמת, ושוב מתעוררת. גם צ'ופו היה סובל גם מהבכי שלך ברקע, וגם מזה שרוב הזמן הייתי עסוקה בענייני השינה שלך. וגם אבא, כמובן, היה יכול להרגיע אותך הרבה פחות.

מרגע שהתחלתי להשתמש במנשא, השקט הגיע. אכן, מדי פעם משתלטות עלי הדאגות שמא תתרגלי יותר מדי לישון במנשא (למרות שבלילה את ישנה במיטה, ויותר ויותר מוכנה לישון קצת גם בעגלה בטיולים, אך לבד משני מקרים אלה, אני רק מניחה אותך במיטה, בקושי עוברות 5 דקות ואת מתעוררת), ואני אשמח לכל מי שתוכל לשתף קצת בחוויותיה בענין זה. אך לרוב, השיפור בהתנהגותך והאמונה הקיימת בדרך כלל שלי שהכל יסתדר לפי ההלך הטבעי שלו מרגיעים אותי.

וכך אנחנו לא מצליחים היום אפילו למצוא רגע לכבס את המנשא. עד כדי כך אנחנו לא מוכנים לוותר עליו. מהרגע שהתעוררת בבוקר, את בסבבים של שינה במנשא, התעוררות לקאקי ולהנקה, קצת זמן ערות (אם כי יותר ויותר) ושוב מנשא. גם בטיולים הרבה פעמים את מבלה את רוב זמנך במנשא. אפילו עכשיו, בעת כתיבתי שורות אלה, את ישנה עלי במנשא (ולא, אני לא מרגישה יותר אשמה בשל כך)...

והגב שלי...? אכן ידע ימים טובים יותר. אך הטיפולים המסורים היומיומיים של האבא החצי הרדום (לפחות) בו מסייעים לו להתאפס קצת לקראת היום החדש.

נ.ב. בתמונות את בת חודש ושלושה ימים...

5 תגובות:

shumim אמר/ה...

איזה יופי שאתם משתמשים במנשא. אם הייתי צריכה לוותר על כל פריט שקשור לתינוקות, פרט לאחד, הייתי בוחרת להשאיר את המנשא (עד היום!).
גם עידן וגם יובל גדלו במנשא (תינוכיס בהתחלה, אחכ ארגו). ישנו בו המון המון במשך היום וכיום הם ישנים במיטות. אל תדאגי!!!! ביתך הקטנה (עוד לא שמעתי את מה) צריכה לישון כמה שיותר טוב והרבה, ולישון במנשא זה דרך מצויינת להגיע לכך. אני מאוד מאמינה בלעשות מה שטוב כרגע ולא לחשוב איך הרגל זה ישפיע בעתיד, כי הרגל זה דבר נלמד וכלא יתאים לך יותר תוכלי להרגיל אותה למשהו אחר. הרי האם זה הגיוני שלא תישן טוב בהווה רק כדי שחלילה לא תתרגל למשהו שלא יתאים בעתיד?

michal אמר/ה...

שמחה לשמוע שהמנשא עשה פלאים.
לגבי השינה במיטה...האמת שגם עם אייל היתה לי בעיה בזמן שהנחתי אותו במיטה הוא היה מתעורר לאחר כמה רגעים - יש להם את הרפלקסים שמעירים אותם ולכן מה שאני עשיתי בסופו של דבר זה לכרוך סביבו שמיכה (הרבה לא אוהבים את השיטה הזו ואני מבינה גם למה- אני ממש התנגדתי לה עם סהר) ואז ראיתי את השיפור בשינה בצורה מאוד משמעותית פשוט הוא הצליח לישון טוב.
שוב, לא כל אחת מתחברת לשיטה אבל אני ראיתי ילד רגוע שנירדם טוב ולאט לאט כשהרפלקסים פחתו כל גם אני הפסקתי עם השיטה...

אבי ואיריס אמר/ה...

ועוד דבר חשוב שלמדתי מזהר. לפחות בהתחלה, תינוק שישן יותר ביום- ישן יותר טוב בלילה! כן, לא התבלבלתי. הייתי בהתחלה סקפטית, אבל ראיתי שזה נכון. בימים בהם הייתי יותר בחוץ, ולכן רוני בילתה ימים שלמים כמעט במנשא (וישנה רוב הזמן), השינה בלילה היתה אפילו טובה יותר, ככה שזה לא יטריד אותך.

אני שמחה שאת נהנית מהמנשא.

Alma's californian diary אמר/ה...

גם אני מעריצה גדולה של מנשאים, דמוי הלופי שהיה לנו פשוט הציל אותנו עם עלמה!!! היה לה מאוד קשה להרדם במיטה, והעטיפות לא הועליו כלל במקרה שלה, המנשא היה הפתרון במשך היום והיא בילתה בו המון מגיל שבוע.
מאוד מחזקת את הכותבת על לעשות מה שטוב כרגע, אחד הדברים החזקים שלמדתי מתוך האימהות. עברנו כל-כך הרבה שלבים עם השינה (מנשא, ערסל, התעוררויות כל שעה, הירדמות רק על הציצי, רק עם בקבוק חלב) ובסופו של דבר כשהיא הייתה מוכנה היא כבר לא הייתה צריכה אף אחד מהם ומגיל שנה וחצי היא נרדמת במיטתה ביום ובלילה והיום אפילו בכוחות עצמה.
לחיי השינוי וההתפתחות!
ועוד מילה לגבי כאבי הגב - ללופי המקורי יש עוד רצועת גב אשר עוטפת את הגב התחתון/אגן ואת גופו התחתון של התינוק. היא יכולה לעשות הבדל גדול משום שהיא מעבירה חלק מהמשקל אל פלג הגוף התחתון והרגליים ומורידה עומס מהגב העליון/כתפיים וצוואר. את יכולה להסתכל באתר שלהם ולקבל את הרעיון הבסיסי ואני בטוחה שליוצרת שכמוך יש איזה חתיכת בד שיכולה להתאים לנושא...

My Child's Diary אמר/ה...

יואו! איזה כייף שיש לי אותכן! המון המון המון תודה על ההרגעה. עכשיו אני הרבה יותר בטוחה בשימוש במנשא (כאילו הייתי לי ברירה:).
ושאגה - יש לי את החלק השלישי. מעולם לא חשבתי שיש לו כל כך הרבה משמעות. מה הייתי עושה ללא ההסברים המקצועים שלך. אני רק צריכה למצוא אותו להתחיל להשתמש בו...:)

Related Posts with Thumbnails