לבתנו: מתגעגעת להיות לבד עם אחיך

הרבה מבדילים בין אב ולאם מבחינת ייחוד הקשר שנוצר בינם לבין הרך הנולד בימים הראשונים. אולי אלה הן המוסכמות הנפוצות ביותר - נהוג לחשוב כי יקח זמן לאבות להתחבר אליו; כי בחודשים הראשונים כל מה שהוא זקוק לו הוא אמו, הנקתה וחום גופה (מה שגורם להרבה אמהות להתחיל לשאוב ולהשתמש בבקבוקים כדי "לפצות" את האב); כי את הקשר לאב (ובחזרה ממנו) צריך ליצור לעומת הקשר עם האם שכבר קיים מהרחם.

ואני דווקא חשבתי על ההבדלים בקשר עם האחים האחרים, הנוצרים עקב הצטרפות חבר חדש למשפחה. לפני כמה ימים נסעתי איתך לבד לטיפול שהייתי צריכה לעבור בחיפה. צ'ופו נשאר בבית עם אבא. נעדרנו כארבע וחצי שעות. זה אולי הזמן הארוך ביותר שלא הייתי עם צ'ופו מאז שנולדת. כמובן שידעתי שטוב לו וכייף לו. הם הלכו להופעה שארגנו המתנסים במרכז העיירה, והוא היה ברקיע השביעי מאושר מהלהקה שניגנה על המשאית. כמובן, הייתי מאושרת לבלות גם איתך לבד - אם אפשר לקרוא לנהגתי ברכב בו ישנת, בילוי. אך לפתע זה תפש אותי. מה שהיה שגור בהווייתנו עד לפני חודשיים, לא ברור מתי ישוב עוד. לבטח לפחות לא בזמן הקרוב. יקח עוד כמה חודשים טובים עד שאוכל לבלות שוב כמה שעות עם צ'ופו לבד, כשארגיש בטוחה מספיק להשאיר אותך עם אבא. נכון, אני מנסה ומצליחה לבלות עם צ'ופו כמה שיותר רגעים בודדים של רק שנינו. גם אם מדובר בקטע הליכה קצר, בחזרה מהטיול, כשאת בעגלה עם אביך, או בקריאת ספר, כשאת מחליטה לפתע לישון במיטה ולא במנשא עלי. אך כמה שעות... מה שהיה לנו לשגרה הפך לתענוג נכסף. אני מתגעגעת לזה. ואני יודעת שזה בסדר להתגעגע...

נ.ב. בתמונות את בת חודש פחות יום...