תכננתי לכתוב את הפוסט הזה, לדעתי, במשך לא פחות משלושה חודשים. את התמונות האלה צילמתי לפני חודשיים! ושלשום חלה תפנית כה מדהימה, שאף חזרה על עצמה היום, שהחלטתי לא משנה מה השעה ומהי רמת העייפות, אני יושבת וכותבת לך על כך כי...התחלת לשים לב לכך שאתה עושה פיפי, ואפילו לרוץ לשירותים כדי לעשות פיפי בסיר! היית מאמין???
קח אוויר לנשימה, תרגע, או יותר נכון, אני ארגע קצת ואספר את כל הסיפור מהתחלה.
למרות שקיימות די הרבה דעות בקהילה המונטסורית לגבי הגמילה מטיטולים (למשל, "Potty training boys") אני לא בטוחה אם מריה מונטסורי בעצמה הביעה את דעתה בעניין זה. לפחות אני טרם נחשפתי לכך. ולכן לקחנו את כל העצות בערבון מוגבל והחלטנו לעשות את כל מה שגם כך תמיד אנחנו משתדלים לעשות - ללכת בעקבותיך.
וכך היה...
* ממש מהתחלה, מהימים הראשונים שלך איתנו, תמיד כשהיינו רוצים להחליף לך טיטול, היינו מבקשים את רשותך. לעיתים היינו שואלים, ולעיתים פשוט מודיעים: "אנחנו הולכים להחליף לך את הטיטול". וברגע שהיינו נחשפים לטיב תוצרתך, היינו גם מספרים לך: "עשית פיפי. עשית קאקי". כך גם היה כשהיית עושה פוקי. תמיד נתנו למעשה תיאור מילולי קצר ועובדתי.
* ברגע שהיה אפשר לקרוא על פניך כי אתה עמל על הקאקי (ולמזלנו, זה קרה די מהר, ואי אפשר היה ללכת שולל בעניין זה), היינו מתארים את מה שהיה קורה: "אתה עושה קאקי, מתוק. עוד מעט יקל עליך". מעולם לא צחקנו עליך בזמן זה, כמה שלא היית מתוק ומצחיק. אם היינו בחברת אחרים, שישר היו מתחילים להתבדח בעניין, לא שיתפנו פעולה.
*מעולם לא התייחסנו להחלפת הטיטול כאל משחק. לא לקחנו את הטקס יותר מדי ברצינות גם. אלא פשוט עשינו את הדבר כפי שעושים דברים שצריך לעשות - בעדינות, אך בנחישות. גם כשהתחלת להתהפך, וגם כשהתחלת לזחול, מעולם לא נוצר מצב בו רדפנו אחריך בבית עם הטיטול.
*מעולם לא הסתרתי ממך את ההליכה שלי לשירותים. אולי מכורח הנסיבות (את רוב ימינו אנחנו מעבירים ביחד, רק שנינו), ואולי בהחלטה כלשהי בתת מודעת, היית פשוט שותף לכל פעם, בה הייתי צריכה לעשות את צרכי. היית נכנס לשירותים ביחד איתי. כמו שהיית נכנס לשירותים ביחד עם אבא. פשוט כמה שלא יהיה הדבר, אני חושבת שהיה לו משקל רב בכל התייחסותך לעניין עשיית הצרכים. לא יצרנו הרתעה מפני משהו אסור, או מבייש, או לא ברור, אלא נתנו מקום מתאים למשהו שגרתי וגלוי.
* בשלב כלשהו, כשהרגיש לי נכון (והכוונה באמת אלי, כי לי היו משום מה סיוטים מכך), התחלתי להחליף לך את הטיטול בעמידה. בהתחלה רק כשהיית עושה פיפי, וכשהתרגלתי - גם כשיית עושה קאקי. לא זוכרת מתי בדיוק זה קרה, אך היה זה מתי שהתחלתי להרגיש כי בהחלפת הטיטול בשכיבה אני מזלזלת בך בהתייחסותי אליך כאל מישהו נחות ממני. לא בגובה העיניים. אבא הצטרף במהרה. ועדיין, חשוב לציין, אם אתה מבקש, וזה קורה לעיתים, גם לאחרונה, להחליף את הטיטול בשכיבה, אנחנו נענים בחיוב. היו לי מליון שאלות לפני כן על איך בדיוק זה יתבצע. אך כנראה כל מה שקדם לכך נתן את אותותיו. העיכוב היה אצלי - לא אצלך. קיבלת את השינוי בהבנה ובקבלה. רק לאחרונה, כחצי שנה מאוחר יותר, התחלת לעיתים להתייחס לטקס כמשחק ולברוח עם הטוסיק החשוף.
* מהרגע שהבעת עניין בכך, היית עוזר בהחלפת טיטולים - היית בוחר את הטיטול (הייתי מאפשרת לך לבחור בין שני הטיטולים שבמגירה, כדי לאפשר חופש בתוך גבולות האחריות (freedom within limits of responsibility), היית לוקח את המגבון ומנגב את הטוסיק (התחלתי לנגב לך את הטוסיק במקום לשטוף אותו ברגע שכבר לא הצלחתי להחזיק אותך מתחת לכיור:), היית מגיש את חבילת המגבונים, היית משליך את הטיטול המלוכלך לפח. כל שלב כזה קרה בדיוק כשהרגיש לנו שאתה מוכן לכך, או, יותר נכון, כשאתה אותתת לנו במפורש כי הינך מעוניין בכך. למשל, אם היית לוקח את הטיטול המלוכלך, לא היינו נרתעים, וגם לא נבהלים בתגובות פולניות, אלא מכוונים אותך לכיוון הפח.
* השירותים מעולם לא היו המקום האסור מבחינתנו. הדלת תמיד הייתה פתוחה. וכל דבר שהבעת את ההתעניינות שלך בו בהקשר לשירותים, נתנו לו את המקום הלגיטימי שלו. מה שהיה מעבר לכוחות שלנו, בין אם מטעמים בטיחותיים ובין אם כי לא התאים לנו פשוט, הורחק ממך. הספריי של הריח הורם, כך גם מברשת הניקוי. אך אם רצית לעשות מה שרק עלה בדמיונך בגליל הטישו, מעולם לא סירבנו. אם רצית להרים ולהוריד את המכסה של האסלה, מעולם לא התערבנו. ברגע שרצית להוריד את המים, עזרנו לך להגיע לידית. כמובן, הגבלנו את כמות הפעמים, בהן הורדת את המים, אך שוב, שמרנו על החופש בתוך גבולות האחריות.
* בשלב כלשהו, לדעתי, לפני כארבעה חודשים, שמתי בכל חדר שירותים (יש לנו שניים), סיר. הסירים שמצאנו ב-Ikea פשוט נהדרים - גם יפים למראה, גם נעימים למגע, וגם זולים באופן מפתיע (12 ש"ח). ואז, באופן עדין ביותר, בכל פעם שהיית מתלווה אלי לשירותים, הייתי אומרת לך שאתה יכול לשבת על השירותים שלך ולעשות פיפי או קאקי. לעיתים היית מתיישב, לעיתים לא. מעולם לא אילצנו אותך לעשות משהו שלא היית מוכן אליו. למשל, לא הצענו לך להוריד את הטיטול. החלטנו כי נחכה עד שתבקש זאת. החריג היחיד היה ב"הליכה לשירותים" לפני המקלחת בערב. איכשהו השתרש לו הנוהג להכנס לשירותים לפני המקלחת. אז היית מתיישב על הסיר, כשהטוסיק היה חשוף. בכל הפעמים האחרות היית מתיישב על הסיר עם הטיטול (כמו בתמונות האלה מלפני חודשיים). לרוב, היית מתאמץ כשהיית יושב על הסיר כאילו היית מתכנן לעשות קאקי. כנראה ייחסת את הסיר לעשיית הקאקי. ועדיין, במשך כל התקופה הזו קרו רק פעמיים - שלוש, בהן באמת עשית קאקי כשישבת על הסיר. כנראה זה היה אך צירוף מקרים. מדי פעם הייתי דואגת אם להסביר לך (איך בדיוק?) שעושים גם פיפי על הסיר, ואז לא צריך להתאמץ, אך הרגעתי את עצמי. ניסיתי להזכיר לעצמי כל הזמן להיות סבלנית.
* בחרתי להשתמש בסיר ולא בישבנון, כי למרות הדעה רווחת, דווקא בישבנון, לדעתי, השימוש הוא פחות עצמאי. למיטב הבנתי, קודם כל, צריך לשים אותו על האסלה, ואז צריך לעזור לילד לטפס עליו. לעומת זאת, הסיר תמיד שם - כל מה שצריך לעשות הוא רק להגיע אליו.
* ואז הגיע החום. לפני כחודש וחצי, עונת הברכות פתחה את שעריה. מה שגרם לך להסתובב ערום כמעט בכל הבקרים שלנו בבית. כך התחילו הפספוסים. אם היית בחוץ (בחצר או בים), והיית עושה פיפי, כל מה שהיינו עושים, היינו מתארים לך רק כי עשית פיפי. לטיפול בפספוסים שבבית, שמתי בכל שירותים, מתחת לכיור, סמרטוט. בכל פעם שהיית עושה פיפי בבית, היינו מתארים את מה שעשית, ואז בנימה רגילה (בלי "אוי ובוי", או "אופס", או "לא נורא") היינו מוסיפים שצריכים לנקות את הפיפי מהרצפה. די מהר התחלת להקדים אותנו בהגיענו מתחת לכיור. הטיפול בפיפי שברח הפך לאחד הבילויים האהובים עליך. שוב התחלתי לדאוג - מה יהיה? אם אתה אוהב כל כך לנקות אחרי עצמך, איך תדע שאת הפיפי צריך לעשות בסיר?! ושוב הרגעתי את עצמי.
* אחרי הפספוסים היינו משתדלים להזכיר לך בעדינות כי בפעם הבאה את הפיפי אתה יכול לעשות בשירותים. ומדי פעם הייתי גם שואלת אותך בין לבין אם אתה רוצה ללכת לשירותים. הייתי גם לוקחת אותך לשירותים. אך אז, לעיתים הרגשתי כאילו אני דוחקת בך למשהו. כאילו אני משדרת לך כי אני מצפה שתעשה פיפי בסיר. ואז חדלתי. אם זה היה יותר מדי בשבילי, לדאוג להשלכות הפספוסים, פשוט הייתי שמה לך טיטול. הדבר החשוב ביותר בדרך לגמילה מטיטולים בשבילי, כמו בכל דבר אחר, היה לא לאותת לך לעשות משהו כדי לרצות אותנו. אלא לעשות משהו שאתה רוצה לעשות כי אתה מוכן אליו. וגם לא להיות לחוצים בעצמנו. במשך חודש וחצי האחרונים קרו פעמיים, בהן עצרתי את עצמי. הפעם האחרונה קרתה בערך לפני שבועיים. אז החלטתי כי אני יותר לא מזכירה לך לגבי השירותים. מחכה בסבלנות.
*וכך הגיע יום חמישי האחרון. כמה ימים לפני זה, היה איזה יום, שהיית גם ערום בו, וכשאבא ראה את המבט המשתהה שלך שלפני הפיפי, הוא כיוון אותך לשירותים, ובאמת יצא לך פיפי לתוך הסיר. והייתה גם עוד פעם שזה קרה לפני האמבטיה בערב. בשתי הפעמים זה קרה אחרי שהזכרנו וכיוונו אותך. וביום חמישי היינו במטבח ועשינו משהו (תאמין לי שאני כבר לא זוכרת מה:). היית ערום. ואז הבחנתי במבט הזה שלך. כיוונתי אותך לשירותים, למרות שהבטחתי לעצמי שלא אעשה כן. התיישבת על הסיר. קמת. התיישבת שוב. קמת. לא יצא כלום. ביקשת להוריד מים. עשינו כן. ואז חזרנו למטבח. המשכנו במעשינו. ואז רצת לאנשהו. אפילו לא שמתי לב, עד שראיתי אותך בקצה העין שלי, שופך משהו מהסיר לשירותים..?! לא ראיתי את מה, אך כן ראיתי כי הסיר היה יבש כמה דקות לפני כן! לא התלהבתי מדי. נהגתי כרגיל - סיפרתי לך את מה שעשית, הצעתי גם לשטוף את הסיר (לא לפני שהורדת את המים בשירותים). כן התקשרתי לאבא, כשלא היית לידי, ובלחש מתלהב סיפרתי לו מה התרחש..:) אך אז עשית פיפי על הרצפה. לכן חשבתי שאולי היה זה סתם צירוף מקרים. מאוחר יותר אכלנו. לפתע שוב הבחנתי במבט המתכונן. שאלתי אם אתה רוצה לשירותים. נעניתי בחיוב. ורצנו לשירותים. אחרי שהתיישבת כמה פעמים על הסיר, ויצא לך פוקי, פתאום יצא לך קאקי! מה רבה היית התפלאותך! היית פשוט בהלם מוחלט! לא הפסקת להצביע על הקאקי. ולבקש שאגיד בקול רם: "קאקי. זה קאקי". פעם קראתי באיזשהו מקום כי הילדים מתייחסים לקאקי כאילו היה זה אחד האיברים שלהם. אולי. ולי הייתה תשובה ברורה לאיך שוטפים את הקאקי מהסיר! או שפשוט יצא לך הפעם קאקי של גדולים (סליחה על התיאורים המפורטים:). הוא פשוט החליק לו לתוך האסלה! את הטוסקי ניגבנו במגבונים לחים.
* כנראה זה היה יותר מדי בשבילך. במהלך יום השישי לא רצית להוריד את הטיטול! כיבדנו את זה. ואז הגיע יום שבת בבוקר. לפתע הורדת את הטיטול. ואז בכל פעם שרצית לעשות פיפי, פשוט רצת לשירותים ו... עשית פיפי! בלי פספוסים. לעיתים היינו צריכים להזכיר לך. אך לא היו פספוסים. גם לא היום בבוקר.
אז אם היה לי ספק עד כה, כעת זו עובדה. אתה בתחילת דרכך להגמל מטיטולים. אני לא יודעת מה היה סיפור הגמילה שלי. אך אחד הזכרונות החזקים שלי מהילדות, הוא המתנה לפיפי שיגיע למשמע צליל מים זורמים מהברז (כנראה, כדי ליצירת הגירוי) בישיבה ממושכת על משהו (על סיר או על האסלה). משהו לא התחבר לי בתמונה הזו. האמנתי כי אפשר אחרת. ועדיין חשבתי שיש לנו עוד זמן. מכל מה שקראתי עליו עד עכשיו, למרות שתקופת הרגישות המקובלת להגמל מטיטולים לפי הגישה המונטסורית (sensitive period for potty training) היא בין הגילאים 18-24 חודשים, בזמן האחרון יצאו לא מעט מחקרים על כך כי מערכת ההבשלה של הבנים אינה מוכנה לכך לפני הגיל של שנתיים וחצי (בבקשה, אל תבקש ממני להסביר מה בדיוק לא בשל בה:). כך שהייתי בטוחה שאנחנו עוד רחוקים.
אתה הראת לנו אחרת. ואנחנו בעקבותיך.
לאט לאט, לא ממהרים. שוב, למרות שקראתי כי מרגע שמתחילים בגמילה, ההחלטה חייבת להיות חד משמעית וטוטלית, אינני מתחברת לכך. לא מרגיש לי נכון להוריד לך לגמרי את הטיטול כרגע. גם מחוץ לבית. וגם במשך השינה. או לשים לך תחתונים. אינני מאמינה כי אתה רוצה בכך בינתיים. ואני מוכנה גם לכך כי יקח זמן להשלים עם עשיית הקאקי. אני כן מאמינה, ואפשר לומר, כי עתה יש לי גם הוכחות, כי כשתהיה מוכן, אתה פשוט תספר לנו על כך.
ואני אספר לך על כן כאן...:)
עוד על הגמילה מטיטולים (potty/ toilet training) בהתאם לגישה המונטסורית:בבלוג Wide Open on the Mommybahn
Toileting the Montessori way
A Montessori approach to Toileting
Toileting the Montessori way
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה