על המדרגות ועלינו

אנחנו גרים כרגע בממלכה של מדרגות. כדי להגיע לבית שלנו היושב על שפת הוואדי, צריכים לרדת במדרגות. בתוך הבית יש עוד שני גרמי מדרגות. ומסביב לבית, בדרך לקומה הראשונה, וליחידת הדיור של בעלי הבית שמתחת לביתנו, גם שם יש עוד מדרגות... ועוד מדרגות. כשחיכינו לך שתגיע, הרבה הרימו גבה לגבי התאמת ביתנו ליצור החדש. כל כך הרבה שאלות נשאלתי עוד בטרם ידעתי איך לחתל אותך. איך אסתדר עם כל המדרגות בחודשי הריון מתקדמים? איך אצליח לרדת ולעלות אותן עם עגלה - ועוד כמה פעמים ביום? איך אתה תצליח לזחול בהן? איך נשמור עליך שלא תיפול מהן? ועוד ועוד ועוד. ואני ידעתי כי כל דבר קורה מסיבה. ולכל סביבה נוכל להסתגל. צדקתי. היום אני אסירת תודה על כך כי המדרגות הרבות בביתנו היו לחלק כה חיוני מהתפתחותך. ההתמודדות איתן בשלבים השונים של גדילתך פיתחה וביגרה אותך. אני מאמינה בלב ליבי כי המודעות המרחבית הגבוהה שלך מקורה במדרגות שבביתנו. על המדרגות בתוך הבית פשוט העברנו את זמננו במהלך ימים שלמים. חודשים ארוכים. הרבה פעמים ראשונות קשורות בהן. בהיותך בן 11 חודשים, לראשונה הצלחת לטפס כמה מדרגות. לא בטוחה מי התרגש יותר מההישג - אתה או אנחנו. כשהייתן כמעט בן שנה טיפסת בזחילה את כל המדרגות בעצמך, לגמרי לבד. כמה שבועות אחרי זה, אחרי שניסית לרדת כמה מדרגות בודדות, לפתע ירדת את כולן. לפני כחודשיים למדת לרדת ולעלות בהן בהליכה בעזרת המעקה. ובממש בשבועות האחרונים אתה כבר עולה ויורד אותן לבד לגמרי. על המדרגות שמסביב לבית זחלת בכל רגע נתון במהלך חודשים רבים. בכל מזג אוויר. לכל כיוון. וכשהתחלת לצעוד, אז גם צעדנו בהן.

כל כך הרבה זכרונות טמונים במדרגות האלה. אני מתגעגעת אליהן כבר מעכשיו.

שלא לדבר על כך שאינני יודעת איך נסתדר בבית החדש עם כל האחים והאחיות שלך? הרי הוא כמעט וללא מדרגות...:)

המדרגות אליהן אני אתגעגע הכי הרבה הן המדרגות האלה שבמרפסת ביציאה התחתונה מהבית. כל כך הרבה שימושים מצאנו להן. שניים מהם היו העיקריים.

הן שימשו לנו כשולחן שדה לארוחות ביניים מרובות שאכלנו עליהן.

וגם כספסל למנוחות רגעיות של ההתבוננות האינסופית בטבע.

החיים בסופו של דבר הם אוסף של רגעים. רגעים כאלה של תנועה בלתי פוסקת. אך גם מלאי שלווה ושקט פנימיים.

ואם היה לך ספק כלשהו, אנחנו ניצור מדרגות חדשות משלנו גם בביתנו החדש. לחיי הרגעים החדשים!