על שממית חמודה שבאה לבקר

היום נסעתי לירושלים לבקר את רופאת השיניים שלי.

יצאתי בזמן שישנת את שנת הצהרים שלך וחזרתי כעבור 7 שעות שלמות!!! נראה לי כי זה הזמן הארוך ביותר שנפרדתי ממך מאז שהצטרפת אלינו.

האמת שהיה די נחמד, אם כי התגעגעתי מאוד מאוד. הייתי זקוקה לקצת חופש, למרות בדרך חזרה החזקתי את עצמי חזק מאוד שלא להרדם על ההגה. הרגשתי כילדה קטנה שנסעה לטיול שנתי. אני אוהבת לנסוע לירושלים - ההרגשה היא כאילו אני חוזרת לבית הוריי. רגליי נושאות איתי מבלי שהראש מבין לאן. הכל מוכר, ונדמה כאילו אני מזהה אפילו את הריחות באוויר. אני כמובן מסתובבת אפופה בזכרונות מלפני למעלה מ-10 שנים, אז עברתי לגור בעיר הבירה. וכך, למעשה, מתעלמת מהמראות העכשוויים שלה - אם הייתי מפנימה אותם, יש סיכוי כי הייתי מאושרת פחות.

הסתובבתי בחיוך רחב - היה נדמה לי כאילו כל רבבות האנשים מסביבי ידעו איזה אוצר השארתי מאחורי.

מה שלא ידעתי הוא כי בזמן שנעדרתי הגיעה אורחת חדשה.

שממית קטנטנה הגיעה לבקר!

מה שמאוד שימח את ליבך.

מאז שאתה איתנו, לא ריססנו את הבית. די הרבה פעמים אנחנו על סף לשנות את המצב הזה. אך יש לו גם כמה צדדים חיוביים - זה, למשל, אחד מהם...:)