שבת שלום!

הטקסים המשפחתיים מאוד חשוב לנו. הרי עומדים הם ביסודן של המסורות המשפחתיות. קבלת השבת היא אחד הטקסים המרכזיים של השבוע. אנחנו משתדלים מדי יום שישי לקבל את פניה של השבת בחיק המשפחתי האינטימי שלנו.

התחלתי להדליק נרות שבת באופן קבוע, אני חושבת, מאז שאבא ואני עברנו לגור יחד. הנרות הם המתנה מאבא שלך לחתונה שלנו, בתוספת נר שלך שהוא עשה בעצמו לקראת הצטרפותך. רגע זה הוא תפילה אינטימית בשבילי. עת התחלנו לקבל את פני השבת באופן משפחתי בארוחת הערב המשפחתית שלנו, התלבטתי אם להכליל את הדלקת הנרות בטקס המשפחתי. לבינתיים החלטתי להשאירה כמשהו אישי אינטימי שלי. אולי בהמשך ההדלקה תקבל גם נופך משפחתי יותר. אני יותר ויותר משוכנעת בכך, כיוון שאתה מהופנט מהדלקת הנרות. אתה עומד לידי, או יושב בכסא ליד השולחן, ובשקט בשקט מחכה בהתרגשות לרגע בו אני אסיים להתפלל, ואנשק את כולם לשבת שלום. אתה מזכיר לי את סבב הנשיקות בהצבעה באצבע הקטנה שלך: אבא, אתה והאורחים.

אז אנחנו מתיישבים ליד השולחן. לקח לנו זמן לגבש את ברכת השבת האישית שלנו. כנראה, זה הזמן שלו היינו זקוקים כדי לבטא את מה שאנחנו מרגישים כלפי קבלת השבת, הפרדות מהשבוע שהיה וברכתו של השבוע שלפנינו:

תבורך השבת
על כי זהר ואור מביאה לליבנו,
שלווה ומנוחה לביתנו.
יבורך הבית ויתמלא תמיד בבריאות,
בשמחה, באהבה, ברגישות, בסבלנות,
בסיפוק ובמתן כבוד לזולת.
יבורכו באי ביתנו....
נבורך אנחנו...
שבת שלום!

ואז מגיע הרגע, לו אתה מחכה בקוצר רוח מתחילת קבלת השבת. ברכת היין (לפי ההלכה).

אתה משתוקק לקבל את הכוס. אך עדיין, הסדר לפני הכל - אתה מצביע שוב על סדר העברת הכוס בין המשתתפים: אבא, אני, האורחים ואז אתה. אי אפשר לספק את אהבתך לאכוהול, כך שהחלטנו פשוט למלא את הכוס בחצי...:)

כוס הקידוש ממנה אתה שותה היא מתנת הוריי לחתונתנו. ביקשתי כי יביאו לנו כוס קידוש שתמלא בשפע את כל השבתות והחגים שלנו. וכך היה. מכוס זו קודשנו מתחת לחופתנו, ומאז היא הייתה תמיד איתנו. בכל קידוש.

ואחרי הברכה המקובלת על הלחם, ניגשים לסעודה. לבטח שמת לב, כי כיפה על ראשך. את הכיפה אבא קיבל במתנה לחתונה שלנו מחברתו אז לספסל הלימודים. מרגע שראית את הכיפה, בליל הסדר הראשון שלך, על ראשו של אבא, השתלטת עליה. מאז, מלבד הקידוש, הכיפה עליך, ולא על האבא. לקח לי די הרבה זמן, אך בקרוב הדבר הולך להשתנות...:)

כפי שאתה רואה, גם בטקס קבלת השבת ניסינו להכניס כמה שיותר היבטים אישיים. ויש לי גם כמה רעיונות להמשך. כשתגדל קצת ותוכל להשתתף בו. למשל, אני רוצה כי נשיר שירים ביחד. ואולי נחלוק משהו ממה שעבר עלינו במהלך השבוע. אולי משהו שאנחנו אסירים תודה עליו. היד נטויה. העיקר - ליצור טקס משלנו, כזה שתרצה להשתתף בו, מבלי שתרגיש מחוייב, גם כשתהיה בגילנו המופלג.

ואולי, זה המקום לפנות לקוראים שלנו. אני אשמח לשמוע על רעיונות נוספים. ואפילו, הערה לגבי שירי שבת. אם אפשר, עם הפנייה למילות השיר (מספיק בלינק פשוט). בכל זאת, תודה רבה!

בינתיים, הצצה קצרה ליחס מיוחד לו זוכה מטפחת השבת שלי עת מוציא אותה אתה מסלסלת השבת...:)




נ.ב. התמונות הן מלפני כחודש.